אפי' חטין שזרען כצ"ל דר"ל שעכשיו בשבת החטין שזרען הם לפני בו שהוציאן נכרי או הרוח או באיזה אופן שיהיה דהא ודאי אסור ליטלה מהקרקע דבר שנזרע בו וכמ"ש ב"י בס"ס שי"א בד"ה וכן עד וכתבו התוס' ור"ן כו' עד ודוקא נקט שטמן אבל במתכון לזריעה חושש משום איסור שבת ע"כ ע"ש. ואף שרש"י כתב בגמ' דף מ"ב ע"א באיבעיא חיטין שזרען לר"ש מהו ז"ל שזרען בקרקע ועדיין לא השרישו מהו ללקוט ולאכול עכ"ל משמע דלקטן ממקום הזריעה מ"מ לפמ"ש התוס' והר"ן כנ"ל א"א לפרש כן ואף שהתוס' ג"כ כתבם שם באיבעיא שאיבעיא ליה מפני שחיטין הללו לעולם הן דחוים כל ומן שמונחים שם משא"כ בנר שכבה י"ל דה"פ בבין השמשות אתקצאי דעתו מהן כיון שהן דחוין לעולם כל זמן שהן מונחים שם ולא עלתה על דעתו שיפזרם הרוח ויוציאן מהקרקע. א"נ מ"ש בגמרא דחטין שזרען מותר ר"ל דלית בהו משום איסור מוקצה ולא איירי מחשש איסור תלישה ומ"ש התוס' דאם נתכוין לזריעה יש לחשש היינו משום איסור תלישה וק"ל ועיין בדרישה: