1
אע"פ שאינו אוכל עמהם כתב ב"י דאין מכאן קושיא דזה בבני ביתו הקטנים איירי אלא שכתב הואיל וחכמים קבעו זה למנהג ה"ל מצוה ודמי לקידוש ע"ש ועיין לעיל בסימן קכ"ו. כתב מהרי"ק בשורש מ"א שהדס הכשר לא היו מריחין בו לפי שהיו מצניעין אותו לשנה אחרת והיו חוששין שאם יריחו בו בכל מו"ש ינשרו עליו ויפסול אלא בשוטה היו מריחין ומש"ה לא היה רוצה הר"ר אפרים להריח בו כיון שאינו מריח כ"כ אבל בהדס כשר מודה ר"א שאע"פ שאין בו ריח כל כך מברכין עליו הואיל ואיתעביד ביה מצוה חדא ודייק ב"י מדכתב שאינו מריח כ"כ אבל מ"מ מריח קצת אלא שאין בו ריח לחלוחית לכך ניחא ליה לברך על הבשמים אבל אילו לא היה בו ריח כלל כ"ע מודה דלא היו עושין ברכה לבטלה. ומ"ש רבינו ומיהו נהגו בכל המקומות לברך על ההדס ר"ל הדס שוטה ולא הוצרך לפרש דאהדס כשר לא היו מברכין: