ואומר קדיש כר ובזה גם הר"ן מודה דאע"ג דס"ל דבי"ט וביו"כ אסור להוסיף כדלעיל מ"מ כיון שכבר אמר קדיש הרי הפסיקו הענין של קריאת התורה ע"ש דף שע"ב ע"א. כתב הריב"ש בתשובה מותר לקרות עולים הרבה ואע"פ שקורא זה מה שכבר קרא זה וחוזר ומברך אין בכך כלום שהרי בימי חנוכה ובחש"מ של סוכות קורא זה וחוזר ומברך עכ"ל וכן נהגו העולם דלא כמרדכי שכתב בשם רבינו אפרים בסוף מגילה לאסור וכ"כ ב"י ורמ"א כתב דאנו נוהגין כרבינו אפרים חוץ משמחת תורה. וא"כ צ"ע לפי מ"ש רמ"א על כהן ולוי שקראו בתורה בבהכ"נ זה ואח"כ ואח"כ כבדום לקרות להן אותה הפרשה בבהכ"נ אחרת דהיה נראה לאסור לפ"ז ולברך לפניה כיון שכבר בירך הוא עצמו זו הפרשה עצמה. ונ"ל דמשום כבוד ציבור ותורה מותר לחזור ולברך כמ"ש לעיל סי' קל"ט בכיוצא בזה ע"ש. כתב בשבולי הלקט בשם הגאונים למה קורין שבעה בשבת בתורה שאם יארע לאדם אונס שלא בא לבהכ"נ כל שבעה ימי השבוע ולא שמע ברכו יאזין מפי הקורא ז' פעמים ברכו ויוצאין י"ח עכ"ל. כתוב בשבולי הלקט אחר קריאת התורה נהגו להזכיר נשמות ולברך העוסקים בצרכי ציבור וכתב הר"ר בנימין לפי ששבת הוא יום מנוחה דוגמא לעתיד לבא ויום שגם המתים נוחים בו ואינם נידונים ראוי להזכירם למנוחה לברכה ולהתפלל עליהם ומה שנהגו להזכיר הנשמות ולפסוק צדקה בעד המתים שיועיל להם מצאתי בשם הר"ר שניאור שמעתי שיש בדרוש כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים מגיד שהמתים צריכין כפרה: