דאפילו לאחר שהדליק לא חל עליו שבת ז"ל רא"ף כן משמע לעיל סי' רנ"ו גבי סילק המסלק והטמין המטמין והדליקו הנרות שוהה כדי לצלות דג קטן או כדי להדביקו וכו' ואח"כ תוקע ומריע ותוקע ושובת ואע"פ שהמרדכי גם הסמ"ק חלקו על זאת הראייה מ"מ נראית חזקה ונכונה כי הדליק המדליק לא אמקצת משמע כ"א על הכל ולזה כתב ג"כ שוהה כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק כו' כי אותם מלאכות היו רגילים לעשות סמוך לחשיכה כדי להיות הדג והפת חם וטוב וע"ש במרדכי. מ"כ בתשובת אשכנזים ב' וג' בעלי בתים האוכלין על שלחן אחד כל אחד מברך על מנורה שלו אע'"פ שכבר יש אורה מרובה אע"ג דא"ז גמגם בזה מ"מ יש נוהגין כך ובש"ע פסק ונכון להזהיר בספק ברכות ולא יברך אלא א' ולא כתב רמ"א המנהג שמדומה לו שלא נהגו כן ולא מיחה ג"כ רש"ל ז"ל. כתב המרדכי בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם צריכין להדליק נר שבת בחדרם ולברך עליו אבל אורח שאין לו חדר מיוחד משתתף עם ב"ה בפרוטה. וכתב רמ"א מנהג הנשים להשים יד לפני מאורות הנר אחר הדלקה בשעת הברכה כדי שיחשב עובר לעשייתן שהרי לא נהנה מהן עד שיסיר היד מהן וכ"כ בחידושי מהרי"ו: