אבל אם טמן וכיסה וא"א לנער כדלעיל ומשמע כן מפירש"י שהכיסוי עצמו שעל פי הקדירה הוא מדבר שאינו ניטל שאין לו במה לאחוז בקדירה דהכי איתא בגמרא בפרק במה טומנין דף כ"א ע"א טמן וכיסה בדבר הניטל בשבת או טמן בדבר שאינו ניטל בשבת כיסה בדבר הניטל בשבת כו' ופירש"י טמן הקדירה בדבר הניטל מה שנתן סביבותיה הוי דבר מוכן. וכיסה על פה נמי דבר המוכן כגון כלי ע"כ. משמע להדיא דכיסוי מדבר שאינו ניטל היינו כשהכיסוי כלי אינן מוכן וא"כ ע"כ קאי אכיסוי עצמו ולא אכיסוי דכיסוי וכן מוכח להדיא מדברי התוס' שהקשו וא"ת כשטמן בדבר הניטל יפנה סביבותיה ויפנה על צדו ויפול הכיסוי כדתנן באבן שעל פי החבית שמטה החבית על צדה והאבן נופל ותירצו התוס' דהכא בכיסוי כעין כלי חרס שנותנין הקדרות שהקדירה בלוע לתוכו וא"א לנער אא"כ יגביה קצת ואי איירי בכיסוי דכיסוי היכן מצינו שהיא בלוע מה שאין כן בכיסוי עצמו וק"ל. ורש"י הקשה ג"כ קושיא זו ותירץ בענין אחר וז"ל הא אוקימנא התם בשכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור כו' והקשו עליו התוס' דאי חשיב הכא כמניח א"כ וכו' מדכתב היאך נוטל ומחזיר מה בין זה לאבן שעל פי החבית דאסרינן במניח אפי' להטותה על צדה: