ומ"מ גם לפי' ר"י אין למהר וכו'. ובעל ת"ה כתב וז"ל ובימי הקיץ נהגו לקרות ק"ש. ולהתפלל ערבית ג' או ד' שעות לפני צאת הכוכבים. והאריך לתת טעם למנהג שנשתנו הבריות מחמת חולשתן. וכתב דת"ח היושב ביניהם אם אין יכול להפרישן לא יפרוש עצמו מהם. ומשמע משם דאם יכול להנהיגם ע"פ הדין ינהיגם שיתפללו ערבית מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה שעה זמנית ומזה נתפשט המנהג בקצת קהלות קדושות לשאול את פי הרב בזמן קריאת ערבית לב"ה באיזה זמן יקראו לב"ה והתוס' כתבו ריש פרק תפלת השחר דף נ"ו יעקב תיקן אפלת ערבית ז"ל תימא דאמר בפ' גיד הנשה וילך חרנה כי מטי לתרץ כו' ומהתם מוכח דהתפלל ערבית ביום שהרי אחר שהתפלל הוה דעתיה למיהדר וקשה למתניתין דפ"ק דאמר זמן ערבית משעת צאת הכוכבים ולפי מ"ש דקי"ל כר' יודא דאמר עד פלג המנחה ניחא ויפה מנהג שלנו דאדרבה טוב להתפלל מבעוד יום קצת עכ"ל והביאו ב"י בסימן זה. ומזה נמי הוכחה למ"ש שכל מנהגי בני הקהלות ע"פ סברת ר' יודא לקרות לב"ה מפלג המנחה ולמעלה וכפי שעות זמניות וכמ"ש לעיל בדברי ת"ה: