ואיני יודע למה פוסק כדברי יחיד דרשב"א הוא דאמר הכי וכו' כתב הב"י שלשון רבינו אינו מכוון דמשמע דמה שאומר בשניהם כשם שעקרת וכו' הוה דברי יחיד ולכאורה משמע דאינו כן דלדברי הכל צריך לומר כשם שעקרת וכו ולא הוי דברי יחיד אלא מה שאומר בשתיהם והשב לב עובדיהם לעבדך וכך היה ראוי להיות לשון רבינו הרואה מקום שנעקרה ממנו ע"ג וכו' ואם בח"ל אומר ברוך שעקר ע"ג ממקום הזה ואומר בשתיהם כשם שעקרת אותה ממקום הזה כן תעקור מכל המקומות וכתב הרמב"ם שאומר בשתיהם והשב לב עובדיהם לעבדך ואיני יודע למה פוסק כדברי יחיד ואפשר שרבינו מפרש דכשם שעקרת נמי אינו אומר אלא בארץ שרובם ישראל אבל בח"ל שרובם היו עו"ג לית לן בה אם תיעקר אם לאו. והא דקאמר ובח"ל א"צ לומר והשב לב עובדיהם לעבדך לאו דוקא דה"ה שא"צ לומר כשם שעקרת אלא שהוא דוחק. וגם ק"ק דא"כ ברוך שעקר ע"ג מהמקום הזה נמי לא ליברך עכ"ל. ומ"ש רבינו ואיני יודע למה פוסק כדברי יחיד כתב הב"י די"ל דמשום דמסתבר טעמיה פסק כוותיה. ועוד דת"ק נמי לא אסר שיאמר כן אלא שאינו צריך ואם רצה לומר יאמר ואין בכך כלום ורשב"א מצריך שיאמר כן ואם לא יאמר עביד דלא כרשב"א הילכך למימר עדיף דלא פליג אשום תנא: