ופוטר את הטפלה בין מברכה ראשונה ובין מאחרונה כתב מהרא"י בת"ה על הרוצה לשתות וקשה לו לשתות אליבא ריקנא ומביאין לו מאכל שהוא ממתיק השתיה דאע"ג שהוא טפל גבי שתיה מכל מקום כיון שהוא נאכל קודם איך יתכן שיהא נהנה בלא ברכה ויהא פוטר למפרע ומצאתי הועתק מתשובת א"ז כשאוכלין גרעיני גודגדניות כדי למתק השתיה אינו מברך עליהן בורא פרי העץ כמו שמברכין על גרעיני פירות האילן אלא מברך עליהן שהכל וא"ל למה יברך עליהן שהכל הלא בירך כבר על השתיה שהיא עיקר ומ"ש מאוכל דג מליח כו' וצנון וזית כו' דאינו מברך כלל על הטפל משום דבירך על העיקר קודם שהוא חולק בעצמו די"ל שיש חילוק בין יזיקנו בין אוכל למתק השתיה דמצינו למימר לא יאכל ולא ישתה וא"ל א"כ גבי הרוצה לשתות וקשה לו אליבא ריקנא וגבי צנון וזית דמחלק בין בירך קודם על העיקר ובין שבירך אחר הטפל על העיקר למפרע ליחלק בין יזיקנו ובין למתק השתיה דהא גבי צנון וזית שייך טעמא יזיקנו כמו שפירש"י דאכל זית משום חורפיה דצנון אלא צ"ל דהרוצה לשתות אליבא ריקניא נמי שייך טעמא יזיקנו ולישנא דייק שאמר וקשה לו והא דאמר ומביאין לו מאכל שהוא ממתיק השתיה לאו דוקא משום מתיקה אלא דלא יזיקנו וק"ל. נמצא שג' חילוקים הן. אם אוכל הטפל שלא יזיקנו אם אוכל העיקר קודם מברך על העיקר ועל הטפל אינו מברך כלל ואם אוכל הטפל קודם צריך לברך עליו ברכתו הראויה לו ואם אוכל הטפל כדי למתק השתיה מברך עליו שהכל ואפילו בירך כבר על העיקר ודו"ק: