הילכך אם הביאו לפניו ב' מינין שאין בהן ממין ז' כו' ק"ק לשון הילכך דקאמר דאין לו קישור במ"ש לפני זה דהא בברכותיהן שוות לא נזכר חביב כי אם מין ז' או על איזה שירצה יברך כו'. ונראה דה"פ הילכך לפי מה דקי"ל כר' יודא וגם יש חילוק בין אם ברכותיהן שוות לאין ברכותיהן שוות אם כן הדין מתחלק לד' חלקים שמונה והולך וכדמסיק דהא דקאמר באין ברכותיהן שוות דעל איזה שירצה יברך לאו כללא הוא בכל הברכות אלא דוקא בפה"ע ובפה"א אבל בברכת שהכל עמהן ברכת בפה"ע ובפה"א קודמת לשהכל ובה"ג דס"ל דאף בפה"ע קודם לברכת בפה"א כתבו התוס' דצ"ל דלא ס"ל כעולא והרא"ש ור' יונה כתבו דצ"ל דס"ל דעולא לא בא לאשמועינן דין הקדמה ע"ש ומה"ט כתב בספרו לאוכל המרקחת שיברך עליו קודם שיברך על היין שרף מפני שברכתו א"צ לשנות ועוד ראיה ממ"ש הב"י בסי' זה טעם למ"ש הסמ"ק דבבית אירוסין ואצל יולדת מחלקים מיני מתיקה ושותין יין ומקדימין ברכת מתיקה שהיא שהכל לברכת בפה"ג שהיא חשובה מאוד ומסיק ב"י וכתב ז"ל א"נ דכיון דהפירות ומיני מתיקה הן עיקר והיין אינו בא אלא להפיג טעם מתיקת הפירות ומיני מתיקה עכ"ל. ה"נ דוגמתו שהיין שרף הוא עיקר והמרקחת איננו בא אלא להפיג טעם כח חזקת היין שרף ולמתקו וק"ל וזה ברור. א"נ ה"פ דקאי אדלעיל מ"ש ר' יהודה אומר כיון שברכותיהן שוות ואחד נפטר בברכת חבירו מין שבעה עדיף מדקאמר עדיף משמע דרבי יודא עצמו ס"ל דיש עדיפות לחביב אך שאין עדיפתו חשוב כ"כ כמו מין ז' וממילא נשמע היכא שאין בהן ממין ז' אז גם לר' יודא חייב לברך על החביב: