אפשר דמיירי אף בכוסס האי דקאמר אפשר משום דאפשר דגם הרא"ש סבר דברכת הארץ קודמת משום דחטה דכתיב בקרא בעושה ממנו פת או תבשיל מיירי דכתיב בתריה ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם ב"י ע"ש. וז"ל מ"ו אמ"ש רבינו אפשר דמיירי אף בכוסס חטה כו' ז"ל פי' דסבר דהא דאמרינן שהן שוות היינו בשאחד הוא בתוך הז' מינין והשני אינו בתוך הז' מינין כדפירש"י לעיל וכ"ש כששניהם אינם בתוך הז' מינין ואינו תופס לסברת ה"ג שסבר לעולם בפה"ע קודם לבפה"א ה"ה כששניהן מז' המינים לעולם כל המוקדם קודם אפי' אם הוא בפה"א ולא חיישינן לכללא דה"ג וכן מוכח להדיא באשר"י למי שמעיין בו עיון היטב. אבל זהו תימא מ"ש אפשר דאיירי כו' הלא מוכרח לפרש כך דהא כתב הרא"ש חטה קודמת לזית כו' ושעורה קודמת לתמרים כו' לפי שיש לה יתרון כו' וא"כ ע"כ איירי כפשוטה דאי במעשה קדירה אפי' שעורה קודמת לזית מאחר שיש לה ברכה חשובה היא קודמת בכל ענין אפי' אינה מוקדם בברכה וכן משמע שם באשר"י גופא ולא כתב האשר"י דאיכא לאוקמי בכה"ג במעשה קדירה אלא לה"ג שכתב ז"ל ואין ראיה לדברי הרי"ף ורש"י החולקים על ה"ג כו' משמע להדיא דלדברי החולקים על ה"ג מפרשי כפשוטו ואף בכוסס החטה נ"ל עכ"ל. ולעד"נ דמ"ש רבינו אפשר האי אפשר תלוי נמי בהא דכתב רבינו לעיל סימן ר"ח דנסתפקו באוכל חטה או מינים מבושלים בעינייהו דלא נתמעכו דברכותיהן בפה"א. ונסתפקו דברכה אחרונה אם הוא מעין ג' או בנ"ר ומאחר שכתב אחר האי קרא ואכלת ושבעת וברכת נמצא אם מברכין אחטה ושעורה מבושלין מעין ג' יכול להיות דהקרא איירי בחטה דאף שלכתחלה אין מברכין עליהן אלא בפה"א מ"מ ע"כ הקרא בברכה אחרונה איירי דהא ברכה ראשונה אינה מן התורה אף בלחם כ"ש בז' מינין אלא בברכה אחרונה מיירי מ"ש וכדכתב וק"ל אבל אי לא מברכין אלא בנ"ר שהיא ברכה מדרבנן והקרא לא איירי מיניה א"כ ע"כ מ"ש וברכת בתורה אחטה ושעורה צ"ל דנעשה ממנו פת או דייסא לכל הפחות נמצא דבהאי ספק תולה נמי האי ספק לכך כתב רבינו אפשר בל' ספק וק"ל: