וכן מסתפקים על בנ"ר כו' הרא"ש נסתפק בזה וז"ל הרא"ש (דף פ' ע"ג) יש להסתפק בדבר דדילמא דוקא ברכת מעין ג' דכתיב ואכלת ושבעת וברכת הוא דבעיא שיעור למר בכדי אכילה ולמר בכדי שביעה אבל בנ"ר לא בעיא שיעורא או דילמא לא נתקנה בנ"ר שהיא דרבנן אלא דומיא דברכה אחת מעין ג' שהיא דאורייתא עכ"ל. אבל ב"י כתב דיש לברך עליו ולרמב"ם פשיטא ליה דבעינן שיעור כמ"ש רבינו בשמו בס"ס זה אלא שקשה לי על רבינו למה לא כתב מיד שהרמב"ם ס"ל דאין מברכין ושהר"י ס"ל דמברכין כדרכו של רבינו לכתוב חלוקי דעות הפוסקים בפרט דברי הרמב"ם שהביא באחרונה בסוף הסי' וה"ל להביאו מיד ולהודיענו דמה שנסתפקו התוס' בבריה פחות מכזית פשוט הוא להרמב"ם דכתב בתרווייהו דאין מברכין וגם קשה דכתב ועוד מסתפקים והתוס' בפרק כ"מ כתבו שני דיעות פשוטות דהיינו דעת הר"י הנ"ל בפשיטות מברכין והם כתבו דל"נ אלא אין מברכין ולא הזכיר שום ספק בזה ורבינו לא הזכיר שום אחד מאותן דיעות. וע"ק דכיון שכתב רבינו דמסתפקין על פחות מכשיעור אם מברכין עליו בנ"ר ה"ל לכתוב לכך טוב שלא יאכל פחות מכשיעור כדי להסתלק מן הספק כמ"ש רבינו בדין בריה ובדין ברכה אחרונה של יין וכן קשה על הרא"ש גופא שהזכיר הספק ולא הזכיר שום א' מדעות התוס' הנ"ל וגם לא לימד את העם דעת שימנעו מלאכול פחות מכזית. ועוד יש להקשות על הרא"ש והנה אציע לפניך תחלה דברי הגמרא ותו' ורא"ש בקיצור ז"ל הגמרא פרק כיצד מברכין (ברכות דף לח) סוף ע"ב א"ר חייא בר אבא אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל זית מליח ובירד עליו תחלה וסוף כו' א"ל ר' ירמיה לרבי זירא ר"י היכי מברך על זית מליח כיון דשקילא לגרעיניה בציר ליה שיעורא א"ל מי סברת כזית גדול בעינן כזית בינוני בעינן והא איכא עכ"ל וכתבו התוס' בציר ליה שיעורא כו' והר"י היה אומר בבנ"ר כיון דלאו ברכה חשובה היא אפילו בבציר משיעור מברכין בנ"ר ול"נ דכיון דבנ"ר תקנוה כנגד על הגפן כי היכי דעל הגפן בעי שיעורא בנ"ר נמי בעי שיעורא עכ"ל. וז"ל אשר"י דף פ' סוף ע"ג ויש להסתפק על ברכת בנ"ר אם צריכה שיעור אם לאו דדילמא דוקא ברכה מעין ג' דכתיב ואכלת ושבעת וברכת היא דבעיא שיעורא למר בכדי אכילה ולמר בכדי שביעה אבל בנ"ר לא בעי שיעורא והא דפריך הכא היכי בירך ר"י על כזית מליח משום דבציר ליה שיעורא אליבא דרבי חייא בר אבא פריך דאמר במילתיה קאי וצריך לברך עליו ברכה אחת מעין ג' או דילמא לא נתקנה בנ"ר שהיא דרבנן אלא דומיא דברכה אחת מעין ג' שהיא דאורייתא ומדר' צדוק בפרק הישן שנטל פחות מכביצה ולא בירך אחריו אלא לפניו אין ראיה דדילמא ברכת המזון לא בירך הא בנ"ר בירך ומתוך דברי ר"י משמע שאם אכל מז' המינין פחות מכשיעור שיברך אחריו ב"נ ול"נ לי דמסתבר דעל מין שראוי לברך עליו מעין ג' בשביל חיסרון השיעור לא שייך בה ברכה אחרת וכן משמע ההיא דרבי צדוק שלא בירך אחריו כלל דאילו בירך ברכה אחרת היה הספר מפרש איזה ברכה בירך וכן מצאתי בשם הר"ר יונה ז"ל עכ"ל ויש לדקדק בדברי הרא"ש שדבריו נראין כסותרין זא"ז דמתחלה כתב י"ל דר"צ ברכת המזון לא בירך הא בנ"ר בירך ואח"כ מסיק דההיא דר"צ משמע שלא בירך אחריו כלל. ועוד קשה דמאחר דבברכת בנ"ר מסתפק אם מברכין אפחות מכשיעור ובאוכל משבעת המינים פחות מכשיעור כתב בפשיטות שאין לברך עליו כלל בנ"ר וא"כ מאי הקשה הרא"ש מתחלה אהא דפריך הגמרא היאך בירך ר"י אכזית מליח הא בציר ליה שיעורא. וגם ממעשה דר"צ דלא בירך דילמא דוקא בז' מינין ופת שמברכין אחריהן ברכה חשובה ג' ברכות או מעין ג' הוא דאין מברכין אחריהן בפחות משיעורן בנ"ר וכמ"ש הרא"ש והתוס' בפשיטות אבל בשאר פירות מברכין אחריהן בפחות משיעורן. וע"ק שאין טעם לדברי הרא"ש שמאחר שנסתפק ויש צד לברך בנ"ר אפחות משיעורן בשאר דברים למה פשוט לו דבשאכל פחות מכשיעור משבעת מינין דאין לברך אחריהן בנ"ר וכי מסתבר למימר דיגרעו ז' מינים מלברך אחריהן הואיל ונהנה מהן שיעור הראוי לברך עליהן בנ"ר כשאר פירות. לכן נלע"ד פשוט דגם הרא"ש ס"ל דלא נגרעו ז' מינים משאר מינים דאם יש צד חיוב לברך על שאר דברים בנ"ר בפחות משיעורן גם עליהן צריך לברך מטעם שכתבתי אלא שהרא"ש נסתפק בתחילה בכולן והכי הצעת דבריו ויש להסתפק על ברכת בנ"ר בפחות משיעורא בין בשבעת מינין בין בשאר מינים אם מברכין בנ"ר ואין לפשוט מהא דר"צ ומהא דהקשה הגמרא לר' יוחנן דדילמא דוקא בה"מ אין מברכין ואחר כך כתב שמתוך דברי ר"י משמע שאם אכל מז' מינים פחות מכשיעור מברך בנ"ר. ור"ל מדנקט ר"י ז' מינין ש"מ שס"ל דוקא בז' מינין הדין כן משום דאם אכל מינייהו כשיעור היה צריך ברכה חשובה מעין ג' מש"ה גם בפחות משיעורו ס"ל דצריך לברך בנ"ר אבל אם אכל משאר מינים פחות מכשיעור אין לברך כלל. וע"ז כתב הרא"ש ול"נ דכיון דבשאר מינים ס"ל פשוט שאין לברך בנ"ר גם בז' מינין לא ישתנו הברכות בשביל חסרון השיעור ומסיק דגם מההיא דר"צ משמע שאין יברך כלל ר"ל כדעת ר"י דס"ל דאין לברך בשאר מינים כן הדעת נוטה דהא אכילו בז' מינין משמעות הלשון דר"צ משמע דאין מברכין כלל בפחות משיעורו נמצא דמסקנת הרא"ש היא בלי ספק דאין מברכין כלל בין בשבעה מינים בין בשאר מינין בנ"ר בפחות משיעורו ומש"ה לא כתב כאן דלא יאכל אדם פחות משיעורו. ועד"ז הוא הצעת דברי רבינו גם כן דמתחלה כתב דברי הירושלמי בבריה ושהתו' נסתפקו בו ושמה כתבו התוס' והרא"ש לכך טוב ליזהר שלא לאכול בריה וכו' ושעוד מסתפקים על כל ברכה אחרונה של יין וגם עליו כתבו שטוב שלא לשתות אלא פחות מכזית כו' וכן מסתפקים על ברכת בנ"ר בפחות משיעורו ולא כתבו עליו לכך טוב וה"ט משום דמסקנת הרא"ש הוא דהותר מהספק שנסתפק בו מהא דאמר ר"י דהאוכל מז' מינים פשוט שאין לברך עליהן כלל בפחות משיעורו וממנו למד הרא"ש שלא לחלק ולעולם לא יברך בפחות משיעורו ושכן יראה מדברי הרמב"ם כו' והשתא א"ש כמעט הכל אע"פ שמשמעות לשון רבינו לא משמע הכי מ"מ נדחקתי לפרש כן מהכרחות כל הקושיות הנ"ל אבל דברי הרא"ש נלע"ד פשוט לפרשו ע"ד שכתבתי ועיין במרדכי פרק כיצד מברכין שכתב שר"י מסתפק בז' מינין בפחות משיעורו וקשה למה כתב הרא"ש בפשיטות גם עיין בש"ע איך פסק בדינים הללו: