רק שלא יהא רעב מאכילה ראשונה כו' כן היא הגירסא בש"ע ובדפוס ב"י וכן הביא ל' ר"פ לעיל בסי' קע"ח וכן הוא הגירסא נדפס בהדיא בהגהות סמ"ק ע"ש סימן ק"ט דף מ"א ריש ע"ב אבל בס"א הגירסא בספרי רבינו ובלבד שלא יהא שבע מאכילה ראשונה והיא עיקר דלפי גירסת הש"ע קשה דא"כ אף במקומו אסור לברך אם כבר נתעכל המזון שבמעיו ואם אמר רק שלא יהא רעב דמשמע דר"ל א"צ לחזור למקומו ולברך הא אי הוה רעב היה צריך לחזור למקומו ולברך וז"א דגם במקומו אסור שוב לברך וכמו שמסיק וכתב בהאי סי' ז"ל ועד אימתי יכול לברך עד שיתעכל המזון שבמעיו וכמה שיעורו אר"י כל זמן שאינו רעב מחמת אותו אכילה עכ"ל דמוכח מינה הא אי רעב אסור תו לברך אף במקומו אבל אם נגרוס רק שלא יהא שבע א"ש דר"ל שאינו שבע מאכילתו ראשונה כ"כ עד שמה שיאכל במקום הזה מן הפת יחשב לאכילה גסה וכבר נגמרה סעודתו הראשונה והיה צריך לחזור למקומו ולברך אלא אינו שבע כ"כ ומה שיאכל במקום הזה מצטרף לאכילה ראשונה לברך על שניהן יחד במקום הזה. ועיין בש"ע מ"ש שדברי הש"ע סותר זא"ז דבסי' זה פסק כדברי ר"ת ובסי' קע"ח פסק כהרמב"ם והב"י גופא בפי' הרמב"ם פסק כרב ששת ומצריך לברך ברכה למפרע במקומה לא ס"ל דר"פ נמצא דדבריו סותרים זא"ז וע"ד כתבתי ישוב קצת בסי' קע"ח ע"ש גם עיין בד"מ בסי' זה שהקשה אדברי ב"י אמ"ש דדברי ר"פ לא אתיא אליבא מ"ד כרב ששת וקושיית רמ"א ז"ל לאו קושיא וכמ"ש שם דהב"י כתב שם אליבא דהרמב"ם מפרש רב ששת שצריך ג"כ ברכה אחרונה ע"ש: