ומיהו ר' יואל כתב שאין לחוש על הפסק וכו' ול"ק מהא דאמר נטל ידיו לא יקדש דשאני הפסקה שמחמת חיוב ע"י קידוש מהפסקת רשות בעלמא שהרי גם הפסקת ק"ש אם שהה מחמת אונס כדי לגמור את כולה חוזר לראש ולא גבי שאר הפסקה. (והא דאמר לעיל דברכת אשר יצר קודם סוף הנטילה ולא לאחר סוף הנטילה משום הפסק היינו ג"כ משום שהוא חובה כמו שתירצנו גבי קידוש). וממ"ש מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין ל"ק דיש לומר מעשה חשוב הפסק טפי מדיבור ומהא דאמר בגמרא תיכף לנטילה סעודה ל"ק די"ל ל' סעודה הוא הכא כשהשלחן לפניו ואז כשהשלחן לפניו אע"פ שמפסיק קצת אותו הבאת שלחן הוא קביעתו וסמיכתו לסעודה שהוא לפניו זהו שכתב ר' יואל כיון שהשלחן לפניו משום שג"כ היה ק' לו קושוית תיכף לנטילה סעודה משא"כ בברכת המזון דהוי סילוק וסיום הסעודה ולכן צריך תכיפה ביותר לברכת המזון ומש"ה יצדק שאין הרא"ש מביא ראייה מהא דאמרינן תיכף לנטילת ידים סעודה ומ"ש מתוך הירושלמי משמע וכו' כתב ב"י כלומר ואי קאי לנטילה אחרונה א"כ כבר סעד: