האי אריתא דדלאי יש לדקדק בדברי רבינו מאי דנותן טעם דלא אתי מכת גברא כו' טפי ה"ל למיהב טעמא משום דבעי נטילה מכלי דזהו אליבא דכ"ע משא"כ כח גברא דפליגי ביה ת"ק ור' יוסי וכן הקשה ר' יונה בגמרא שאמר ג"כ האי טעמא ותירץ דמשום סיפא נקט דאם קירב ידיו לגבי דוולא שפיר דמי דקמ"ל דשם אפילו כח גברא איתא. ובזה נ"ל ליישב נמי מה שיש לדקדק מ"ש בטעם הטבילה משום דשאובין נינהו ולא כתב הטעם משום דאין בהם מ' סאה דסתם צינור אין בה עצרה ועכבה לעמוד בו המים אלא מיד נמשכים ויוצאים חוצה לה וכן מוכח מפירש"י בהדיא הטעם איסור טבילה משום דאין בה שיעור מקוה ע"ש ריש דף ק"ו. אלא שי"ל נמי דמשום סיפא דאי בזיע דוולא כו' דמטבילים בו הידים ושם אפילו ליכא שיעור מקוה מטבילין בו מטעם חיבור ליאור מש"ה נקט ברישא טעם שאובים לאשמועינן דבבזיע דוולא ליכא חשש אפילו מטעם שאובין ומיהו עיקר הקושיא הנ"ל לא ק' כולי האי דחדא באידך תליא דאי הוה כח גברא לא הוה אסור משום כלי דהא הכא גברא הוה ככלי שיצק מתוכה וזהו שסיים נמי וכתב אח"כ דאי מקרב ידיו לגבי דוולא פי' שקירב ידיו למקום שפיכת הכלי והמים באין מכח הראשון של השופך על ידיו שפיר דמי ש"מ דתלה כח גברא בסמיכת ידיו לגבי כלי וק"ל. גם מ"ש דלא הוי טבילה משום דהוה שאובין אשמועינן אף דהוה מ' סאה בצינור בשעת שפיכה ששופך דלי ודלי מחזיקין מ' סאה ויותר בפעם אחת אפ"ה אינו יוצא מטעה דהוו שאובין וק"ל.