כי אמן הוא לשון האמנת דברים בסוף מסכת נזיר ובס"פ אלו דברים גרסינן א"ל רב לחייא בריה וכן א"ל רב הונא לרבה בריה חטוף ובריך למימרא דמברך עדיף והתניא גדול העונה אמן יותר מן המברך וא"ל ר' נהוראי השמים כך היא תדע שהרי גוליירים מתגרים במלחמה וגבורים נוצחים (ופירש"י השמים נשבע שכך הוא ותדע שהרי גוליירים ר"ל חלשים מתגרים במלחמה תחילה ואח"כ גבורים באים ונוצחים אף כאן העונה אמן בא לאחר המברך ומנצח לומר שהעונה אמן ישובח מהמברך ע"כ) תנאי היא דתניא א' המברך וא' העונה אלא שממהרין למברך תחילה ע"כ (ופירש"י חטוף ובריך כוס של בהמ"ז ובריך אתה אותה. תנאי היא דאיכא למ"ד דעונה אמן משובח ואיכא מ"ד דהמברך משובח דא' מברך וא' העונה אמן נוטלין שכר אלא שממהרין ליתן שכר למברך תחילה לכך א"ל חטוף ובריך תחלה עכ"ל) וכתב בעל מנורת המאור נר שלישי כלל ג' פ' כ"א דף מ"ב ע"ב טעם דגדול העונה אמן דאמן עולה חשבונו צ"א כמנין יהו"ה אדנ"י. ד"א העונה אמן בכוונה על כל ברכה עושה כפול בכוונה לברכה בלבו ובהאמנה בפיו לאפוקי המברך אומרו לפעמים בלא כוונה בהיות הדבר שגור בפיו ולא בלבו עכ"ל) עוד נ"ל דמה"ט גדול העונה אמן משום דאיתא במדרש רבה באלה הדברים והביאו ג"כ במ"מ שם א"ר יהודה בר סימון אמן יש בה ג' דברים שבועה קבלה אמונה. שבועה דכתיב והשביע הכהן את האשה וכו' וכתיב ואמרה אמן אמן. קבלה מנין דכתיב ואמר כל העם אמן. אמונה מנין דכתיב ויען בניהו בן יהוידע את המלך ואמר אמן כן יעשה ה' עכ"ל א"כ כיון שבאמן נכלל כל הדברים הללו א"כ בענייתו אמן מקבל ברכה עליו באמונה ובשבועה משא"כ במברך וק"ל. ועי"ל כיון דקיי"ל דשומע כעונה וכדלעיל סי' ק"ד א"כ כשעונה אמן שכרו מרובה מהמברך דהמברך אסור לענות אמן אחר ברכותיו ודומה לזה כתב הרד"א בשם הר"ר אברהם בן שושן והביאו ב"י בסי' זה דמה"ט כל המתפלל בלחש ואח"כ שומע תפלה מהחזן ומכוין ועונה אמן אחר כל ברכה ה"ל כאילו התפלל ג"פ ע"ש: