וסמיך ליה יענך יי' וגו' ותימה מאי צריך לסמיכת יענך יי' וגו' שהוא במזמור אחר וגם קרא דלמנצח מפסיק בינתיים תיפוק ליה מהאי קרא גופיה דכתיב יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך דהיינו תפלה כדאיתא בברכות בפ"ק דף ט' וע"ק מניין דיענך יי' תפלה היא הא אינו אלא ברכה בעלמא ונראה בעיני דעיקר חיובא מהאי סמיכה דיענך וגו' משום שהבטיח דוד ע"ה שיהא ניצול כל היום מצרה כדאיתא בפ"ק דברכות דף ט' וזולת האי קרא אין ראייה לחייבו בסמיכה וק"ל עיין מ"ש בה' ק"ש פי' לדבריו ומה"ט פסק הא"ז דבשבת א"צ משום דעיקר חיובא משום כדי שינצל מכל צרה ושבת לאו יום צרה אבל אנו לא נוהגין כן וגם שאר פוסקים לא חילקו עכ"ל מהרש"ל. ואני עיינתי בפ"ק דברכות שמביא ראיה משם ולא מצאתי כדבריו ולא יכולתי לעמוד על סוף דעתו ונ"ל דבלא"ה ל"ק מידי דליכא למילף מידי מהאי קרא דיהיו לרצון וגו' דא"כ היה לו להקדים בקרא לשון גאולה ואח"כ לכתוב תפלה גם כל העניין המזמור שלפני הפסוק דיהיו לרצון לא מיירי בתפלה כ"א בשבח והודאה ע"ש במזמור השמים מספרים כבוד אל וכו' רק שבסוף המזמור כתיב שגיאות מי יבין מנסתרות נקני גם מזדים חשוך עבדך ואין זה כדאי להיות שם תפלה עליו וע"ש בגמרא דקאמר דהאי דקאמר יהיו לרצון אמרי פי נוכל לפרש אמרי שכבר אמר וגם נוכל לפרש אמרי פי שיאמר אח"כ שיהיו לרצון התפלל שיהיה לרצון אמאי דסמיך לו אח"כ שיהיה יענך יי' ביום צרה כו' וק"ל: