ומ"ש ב"י בריש הסימן בכלל דבריו ז"ל וסובר רבינו דלדעת ר"י ור' יוחנן בלא חידוש איירי כו' עד והכי משמע ודאי שהוא סברת ר"י מדכתב דמסתמא לא פליג ר"י כו' עד ומאי קושיא כו' תמוה לי מאי דיוקא הוא זה דאף דר"י ס"ל פשוט דבמקום שבציבור אסור לו לחזור ולהתפלל כ"ש שביחידות אסור לו להתפלל מ"מ איפכא לא אמרינן במקום שהציבור מותר לו להתפלל כגון ע"י חידוש יהיה ג"כ ליחיד מותר ע"י חידוש דזה אינו מוכרח ובזה יש ליישב דעת הרא"ש ורבינו ירוחם דס"ל דבהא פליגי ר"י ורבינו האי אבל רבינו שכתב בכלל העולה מדבריהן כו' וס"ל שגם ר"י ס"ל דביחידות מותר להתפלל ע"י חידוש וק' קושיית ב"י מאי חידוש בהבאת רבי' האי בפני עצמו ובודאי זה צריך יישוב ע"ד שכתבתי בא' משני אופנים ודו"ק. מ"ש רבינו לא פליג אדרב יהודה דאמר פוסק אפי' באמצע ברכה גם לא פליג אהא דאמר רב יהודה אם יכול לחדש בה דבר כו' תוס'. ומזה דייק ב"י וגם ר"י מודה דיכול לחזור ולהתפלל בין ביחיד בין בציבור מדהוצרך לאוקמיה בספק ולא בחידוש משום דלא פליג אדרב יהודה ולא חילק דרב יהודה איירי בציבור ורבי יוחנן ביחיד וכ"כ רבינו בהדיא בכלל העולה לד"ה יכול לחזור ולהתפלל ע"י חידוש ומש"ה תמה ב"י טובא על רבינו ועל הרא"ש ועל רבינו ירוחם שכתבו פי' ר"י ופי' רב האי כאילו הם מחולקים בדין וזה אינו שהרי דעת ר"י הוא כדעת רב האי לענין דינא ואין חילוק ביניהם אלא לענין הפירוש ואין דרך רבינו להתעסק אלא במאי דנפקא לן לענין דינא לא במאי דנפקא לן בפירוש השמועה ועוד שלא היה לו להפסיק בין פירוש ר"י לפירוש רב האי בפירוש הרי"ף ועוד הרבה בקושיות ולענד"נ דלק"מ דדין גדול יש נפקותא ביניהן דלדעת ר"י דמפרש הסוגיא דאמר ר' יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כו' מיירי בספק התפלל אבל בודאי התפלל אסור לו להתפלל א"כ מיירי באדם שאינו יודע לחדש בתפלתו שום דבר דאל"כ ודאי לא פליג אר"י אמר שמואל דאם התפלל ונכנס לבה"כ ומצא ציבור שמתפללין אם יכול לחדש בה דבר יתפלל כו' וכמ"ש התוס' אלא ודאי מיירי הסוגיא במי שאינו יכול לחדש בתפלתו אבל אם היה יכול לחדש לא היה צריך לפסוק אלא היה גומר תפלתו ע"י חידוש ואפשר דזה פשוט לר"י טפי שיגמור ע"י חידוש ממה שיתחיל ע"י חידוש וכדמשמע לישנא דצריכותא דקאמר אי אשמועינן הא דאמר שמואל דאם לא יכול לחדש לא יתפלל משום דלא אתחיל בה מש"ה לא יתחיל אבל התם דאתחיל אימא לא יפסוק צריכא וממילא נמי ע"י חידוש מסתבר טפי דיגמור ממה שיתחיל וכן נמי משמע מדרב יהודה בתרייתא דקאמר אם יכול לחדש בה דבר כו' דמשמע שהוא ספק אם יכול לחדש בה ושעד הנה בסוגיא לא דברו בשום חידוש אבל רב האי דפי' להא דר' יוחנן הלוואי שיתפלל כל היום מיירי ע"י חידוש אע"ג דלא הוזכר בדבריו דמיירי ע"י חידוש ש"מ שס"ל שמסתמא מיירי ע"י חידוש וא"כ לפי פי' נמי הא דקאמר רב יודא א"ש היה עומד בתפלה ונזכר שכבר התפלל פוסק אפילו באמצע ברכה דמיירי אפילו אם יכול לחדש בה דבר אפ"ה יפסוק כיון שמעיקרא התחיל אדעתא דחובה וכמ"ש ר' יונה טעמיה וכמ"ש ג"כ ב"י וכתב דאין הלכה כרשב"א דס"ל דיכול לגמור ע"י חידוש או בתורת נדבה. א"כ איכא נמי נ"מ טובא בין פי' ר"י לפי' רב האי ומש"ה כתבו רבינו תדע שכתב רבינו כן שהרי אח"כ כשכתב נמצא העולה בידינו מדברי כולם מי ששכח שהתפלל והתחיל להתפלל ונזכר באמצע שהתפלל פוסק אפילו באמצע ברכה ואם יודע לחדש בה דבר מתחיל לכתחלה פעם אחרת כו' וק' דהכי הל"ל פוסק אפילו באמצע הברכה ואפי' אם יודע לחדש בה דבר ואם עדיין לא התחיל ויודע לחדש יתחיל אפילו לכתחלה. אלא ש"מ דמשום דהאי דינא אינו אליבא דכ"ע דלפי' ר"י אדרבה אם התחיל אדעתא דחובה ונזכר שכבר התפלל ויודע לחדש בה דבר אין צריך לפסוק מש"ה לא רצה רבינו לכותבו בכלל העולה בידינו מדברי כולם ובזה יתיישבו כל הקושיות שהתעורר ב"י כי מה שהקשה דה"ל להביא גם פירש"י כי ודאי אינו רוצה להביא מאי דלא נ"מ לענין דינא ומה שהקשה עוד דכשכתב רבינו הכלל העולה דאם אינו יודע לחדש דבר וגם ברי לו שהתפלל ורוצה להתפלל אדעתא דנדבה לרב האי אין לו להתפלל נדבה הל"ל לרב האי ולר"י אין לו להתפלל בלא חידוש משום דסוגיא דר"י קאי דקאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום דלרב האי פי' דוקא ע"י חידוש ובלא חידוש לא יתחיל ולרי"ף יתחיל אדעתא דנדבה אבל לפי ר"י מה שיתחיל ע"י חידוש זה אינו שכיח ולא שייך למימר עליו הלוואי שיתפלל אדם כל היום מש"ה לא נקט ר"י ודו"ק להיותה נכון ליישב דלר"י אינו מוכרע ויכול להיות דמודה להרי"ף דמתפלל אדם תפלת נדבה בל' נדבה אף אם התפלל כבר ודאי ובספק התפלל אינו צריך לומר בפי' שמתפלל על שם נדבה וא"ל א"כ למה מוקי דברי ר"י בספק התפלל ולא מוקי לה אפילו בודאי התפלל כל היום בתורת נדבה קאמר כמו שמוקי לה הרי"ף די"ל משום דס"ל כיון דר' יוחנן אדרבי אלעזר קאי ור"א איירי בספק בלא נדבה ודאי ר' יוחנן ג"כ מיירי בהכי וכן תירץ ב"י לשיטתו דלהכי לא מוקי ר"י דר' יוחנן מיירי שמתפלל ע"י חידוש משא"כ רב האי אי הוה ס"ל דמתפלל בנדבה בלא חידוש ה"ל לאוקמי דברי ר' יוחנן כן מאי אית לן למימר דלא רצה לאוקמי הכי אלא דומיא דר"א ז"א דהא רב האי מפרש דברי ר' יוחנן דמיירי ע"י חידוש ור"א בלא חידוש מיירי והשתא א"ש שרבינו לקמן בהכלל העולה כתב ולרב האי אין להתפלל נדבה למה לא כתב בשם ר"י כן אלא ודאי משום דלדברי ר"י אין הכרע מזה ומ"מ כתב ג"כ לדעת הרי"ף שהוא כ"כ בהדיא משא"כ ר"י דיכול להיות דס"ל דאסור להתפלל נדבה. ועיין מ"ש ב"י ז"ל ורבינו א"א לומר שהוא מפ' דברי הרי"ף כפי' הר"י דא"כ כו' עד שהרי להר"י מתפלל אפי' בלא חידוש צ"ע הא ע"כ ל' דרבינו איירי כאן באינו רוצה להתפלל בתורת נדבה. דהא אם רוצה להתפלל בתורת נדבה כתב אח"כ בחלוקה בפני עצמו ובמ"ש אח"כ ישוב כתב קצת דרך זה אבל אם היה דעתו לזה לא ה"ל לקצר ע"ש. ומהר"ל כתב דאפשר דאיכא בינייהו אם יכול להתפלל כל מה שירצה ע"י חידוש לדעת ר"י דמפרש דברי ר' יוחנן בספק התפלל לא יתפלל ע"י חידוש אם כבר התפלל בודאי רק אם מצא ציבור שמתפללים אז יכול להתפלל עמהן ע"י חידוש וכפשטא דמילתא דרב יודא א"ש. אבל לדעת רב האי שמפרש מילתא דרבי יוחנן דאמר הלוואי שיתפלל אדם כל היום דר"ל ע"י חידוש אפי' ודאי התפלל יכול להתפלל כל מה שירצה ע"י חידוש. ומ"ש ואין חילוק בין אם מצא ציבור או לאו לעולם אל יתפלל יש לדקדק דהל"ל לעולם ישתדל להתפלל ע"י חידוש וזה עיקר הרבותא דבא להשמיענו שיתפלל וי"ל דבא להשמיענו דל"ש בין ציבור ליחיד אלא נקט ציבור לרבותא דאף בציבור לא יתפלל בלא חידוש: