בק"ש וברכותיה וכיוצא בו ב"י דייק מלשון כיוצא בו דה"ה שאר דברים כגון פרשת התמיד ואיזהו מקומן ולי נראה לדקדק מדסיים רבינו וכתב דעוסק בתורה אסור משמע דוקא בעוסק בתורה דליכא צד תפלה וגדולה מזו כתב אוהל מועד דלפניו אפילו עוסק בק"ש אסור ומה שדחה ב"י ראיית רבינו משום דלא אמרו דת"ח אסור לעמוד בלא תורה כו' דברי ב"י תמוהין מאוד דאם העוסק בתורה א"צ לעמוד למה ליה לעלי לעמוד היה לו לעסוק בד"ת ולישב ומ"ש חזקה דת"ח היינו הרהור בד"ת והמהרהר חייב לעמוד גם זה אינו דהא זיל בתר טעמא דב"י דאמר דהעוסק בד"ת לא מחשב ככופר כיון דמתעסק במלאכת שמים. וא"כ כיון שידוע שת"ח אינו עומד בלא הרהור תורה וזהו ג"כ מלאכת שמים אע"פ שאינו נראה על פיו עסיקת התורה מכל מקום החזקה דת"ח גורם לו שלא להחשיבו ככופר זהו סברת רבינו ונכון הוא ומה שהביא הב"י ראייה מדברי הסמ"ג אפשר לדחוק ולפרש מ"ש עוסק בתורה ר"ל ק"ש או פרשת התמיד ומשנה דאיזהו מקומן ואף שדחוק הוא כדי לקיים דברי רבינו אליבא דכ"ע. ומ"ש בשם מהרי"א שמ"ש רבינו שיש להשיב מעלי כו' שלפי' התוס' שעלי היה יושב באמה חמישית אין ראייה כו' אין להקשות הא אכתי יש ראייה מדהוצרכה חנה להרחיקה נפשה מעלי לאמה החמישית די"ל דחנה צנועה היתה ומילתא יתירתא עבדא כיון דקרבה נפשה ובאה בגבולו: