וכיון שצפה אברהם אבינו ע"ה והביט וראה והבין וחקר וחצב וכיון וצירף ויצר ועלתה בידו הבריאה שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן וכו', כצ"ל. ר"ל שחקר בחקירות הרבה אחר יחוד אלהות היכן נתאצלו העשר ספירות מא"ס ב"ה ולכן אמר בעשר בחי' לשונות שצפה והביט וראה וכו' עד ועלתה כנגד העשר ספירות אבל ולא השיג מהעשר ספירות כולה רק עלתה בידו הבריאה היא מלכות דאצילות שהיא ירדה לבריאה והיתה שם ראש לשועלים ונעשית עתיק לבריאה בסוד נשמה לבריאה וז"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן לשון חרון אף שיש בבריאה כי באצילות נאמר בהם לא יגורך רע ועיין ג"כ בזוהר פ' ויצא מ"ש שם ע"ז הפסוק ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ותבין, וכאשר השיג המלכות ועלתה בידו אז ג"כ נגלה עליו אדון הכל יסוד הנקרא הכל וקראו אוהבי כי קשר לו החסד של ז"א להיות מרכבה אליו:
שנאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. עיין בזוהר פ' וילך דף צ' שכתב שם וז"ל ד"א ויחשבה לו צדקה דקשיר קשרא עלאה בתתאה לחבר אצלו כחדא ר"ל שקשר והמשיך ז"א הנקרא בשם צדקה על שם ה' חסדים שבו במלכות הנקראת בשם צדק ואז היא נחשבת ג"כ בשם צדקה:
וכרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית הלשון וכו'. עיין בפרק א' משנה ג' מ"ש שם ותבין כאן:
וקשר עשרים ושתים אותיות התורה בלשונו. ר"ל שגילה לו כל צירוף וחיבור האותיות כמ"ש רז"ל ואמלא אותו רוח אלהים יודע היה בצלאל לצרף האותיות שבהם נבראו שמים וארץ:
משכן במים. ר"ל אותיות התורה משך אותה בספירת החסד הנקרא בשם מים ולכך מצד החסד התורה נמשלת למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים:
דלקן באש. היא גבורה כי מצד אש הגבורה נמשלת התורה לאש שנאמר מימינו אש דת למו:
רעשן ברוח. ר"ל בת"ת כמ"ש בתיקוני זוהר תי כ' דף מ"ה ע"ב ז"ל וה' הטיל רוח גדולה אל הים דאיהו רוח סערה רוח ה' וכו' דאיהו עמודא דאמצעיתא וכו' ע"ש מ"ש בספר באר יצחק שלי ותבין:
בערן בשבעה. הם סוד שבע אותיות הכפולות בג"ד כפר"ת שהם מתהפכים מדגש לרפה ומרפה לדגש והם בז' התחתונות בסוד אור ישר ואור חוזר שבהם ומצד אור החוזר שבהם הם בערן באש:
נהגן בשנים עשר מזלות. הוא סוד ששה קצוות של אור ישר ואור חוזר הנכללים בת"ת הנקרא ו"ו ומכולה השפיע הש"י נבואתו על אברהם אבינו עליו השלום זכותו יגן עלינו. אמן:
סליק בס"ד