שלשה כל אחד לבדו עומד אחד מזכה ואחד מחייב ואחד מכריע בינתים. עיין בפ"ג מ"א מ"ש שם מזה הענין:
שבעה חלוקים שלשה מול שלשה ואחד חק מכריע בינתים. ר"ל כי ידוע מע"ח שער המלכים פרק ה' כי ג' ספירות הראשונות היו בתחילת האצילות אפילו בעת שבעה המלכים שמתו בדרך ג' קוין עמודין וכולם קשורים זה בזה ביחד אבל שבע התחתונות יצאו כולם מתחילה נפרדות זו מזו שלא בדרך קוים רק זו על גבי זו כי לא היה בהם אחדות והתקשרות כדמיון אנשים נפרדים איש לדרכו ולא היה בהם אהבה וחיבה ולכן לא יכלו לסבול הכלים אלו האורות ומתו וכמ"ש חבור עצבים אפרים הנח לו, וז"ש בעל ספר יצירה כאן שבעה חלוקים ומתחילה אמר שלשה כל אחד לבדו עומד ר"ל כי השלש ראשונות הם אינם חלקים נפרדים זו מזו אלא כל אחד לבדו עומד כדרך קוין העמודים אבל היה בהם התקשרות ביחד זו בזו ע"י הא' המכריע בינתים וזה הנזכר היה בעת תחילת האצילות השבעה מלכים שמתו אבל אח"כ בעת התיקון היו ג"כ כדרך קוין העמודים הקשורים זה בזה ביחד והם נעשו אחר כך שלשה מול שלשה ואחד חק מכריע בינתים ר"ל חג"ת מול נה"י ואחד חק ר"ל חק המלכות שבה גזירת הדינים וגם ידוע שמקומה נרשמת נחקקת בת"ת ז"א בסוד כי חוק לישראל היא מכריע בינתים בין חג"ת ונה"י ודוק והבן היטב מ"ש:
שלשה אוהבים העינים והאזנים והלב, כצ"ל. וכך כתב הרמ"ב ז"ל שלשה אוהבים העינים מאירים לגוף להנהיגו האזנים משמיעות ולב מחשב להנהיג את הגוף בין בטוב ובין ברע ושלשה שונאים הלשון מדברת רע לעשות רע אל הגוף הכבד טוחן המאכל בחומו ומגרה המאכל והמשתה המרה מרגזת ומכעסת ומסמא ומחרשת:
שלשה מחיים שני חוטמי האף. מנשימים ומריחים:
הטחול. מקרר חום רתיחת הקרביים ומגרה השחוק לשמח הגוף:
שלשה ממיתים. שני נקבים התחתונים הנקב אחד המוציא את הצואה והמוציא מי רגלים הוא נקב אחר ואלו השני נקבים אם יסתמו לרוב או אם יפתחו לרוב הם ממיתים את האדם והפה ג"כ אם יסתם לרוב אי אפשר לחיות. ושתים עשרה בחי' הפעולות אלו הנזכרות הם כנגד שתים עשרה פשוטות סוד הו' קצוות דאור הישר ואור החוזר הנכללין בת"ת שמהם הם נמשכים כי אור ישר הוא סוד חיים ואהבה ואור החוזר הוא סוד מות ושנאה ובעל הס"י שמזכיר כאן דוקא אלו שתים עשרה הפעולות כוונתו לפי שג"כ בעולם התהו בעת השבעה מלכים שמתו עם עולם התיקון שחיו אח"כ היו י"ב בחינות הפעולות אלו הנזכרות עמהם הם נמשכים ג"כ כי בעולם התהו היו המיתה והשנאה ובעולם התיקון היו החיים ואהבה ולכן מזכיר כאן אחר שאמר מתחילה שבעה חלוקין שלשה מול שלשה וכו' שהוא מרמז על עולם התהו ועולם התיקון כמ"ש ודוק והבן היטב מ"ש:
ואל מלך נאמן מושל בכולם ממעון קדשו עד עדי עד. עיין בפרק א' משנה ה' מ"ש ע"ז ותבין זה:
אחד על גבי שלשה. ר"ל בחי' א"ס הוא על גבי שלשה כח"ב:
שלשה על גבי שבעה. הם כח"ב על שבע התחתונות:
שבעה עד גבי שנים עשר. הם שבע התחתונות על גבי ששה קצוות אור ישר ואור החוזר הנכללים בת"ת שהם שרשים שלהם, א"נ הם סוד שנים עשר בקר שהיה העליון עומד עליהם, ועיין בזוהר פ' ויחי דף רמ"א ע"א מ"ש שם ע"ז: