בשלשים ושתים נתיבות וכו'. בזוהר באד"ז דף ר"צ ע"א כתב ז"ל האי חכמה שירותא דכולא מינה מתפשטין תלתין ותרי שבילין ואורייתא בהו אתכלילת בכ"ב אתוון ועשר אמירן. כי נודע מע"ח כי תיקון ז"א סוד תורה שבכתב הוא בא מתחילה מטיפת הזרע האב סוד חכמה שנתן באימא בינה והטיפה היא כלולה מחומר וצורה, החומר הוא מסוד כ"ב האותיות והצורה הוא מסוד עשר הנקודות ט' נקודות קמ"ץ ופת"ח וכו' ועם נקודות חט"ף קמ"ץ שע"י נאמרים שמניעים האותיות הם בחי' רוח לאותיות כמ"ש בתי' י"ח דף ל"ה ע"ב דאתוון אינון לגבי נקודין כגופא לגבי רוחא ועשר נקודות וכ"ב אותיות הם סוד ל"ב נתיבות פליאות החכמה הנמשכים ממנו כי בחכמה היו הם רק נרשמים רשימות דקות כקרני חגבים אמנם כשבאו הם בבינה שם נצטיירו ונחקקו האותיות והנקודות בסוד וייצר שהוא ציר"י שהוא נקודת הבינה אלא שעדיין הם רק בסוד זרע טיפת החומר האותיות ואינם הם בסוד פרצוף האדם ואח"כ בעיבור הבינה הגדילה הטיפה ונעשה גוף הילד שעומד העובר מקופל במעי אמו ראשו בין זרועותיו וגופו ועל זרועותיו וגופו מכסים הירכים שלו והוא עגול ככדור מקופל בג' קפלים והיינו כי בעיבור הבינה היה ז"א רק בסוד ג' כלילין בג' שסוד הנה"י שלו היו מלבישים לחג"ת שלו ולא נגלה עיקר בו רק נה"י שלו כי חג"ת שלו היה רק בכח ולא בפועל ומכ"ש חב"ד המוחין שלו הם היו בכח ולא בפועל ונה"י הם נקראים בג' שמות אלו י"ה ידו"ד צבאו"ת יסוד נקרא בשם י"ה כמו חכמה כי צדיק יסוד העולם הוא בדיוקנא דחכמה בסוד וה' נתן חכמה לשלמה ברית שלום שלם ה' כמ"ש זה בתי' ס"ט דף קי"ד ע"ב ע"ש ועיין ג"כ בע"ח בדרוש רפ"ח ניצוצין הטעם שנקרא יסוד בשם י"ה ונ"ה שהם בסוד תרי פלגי גופא ואין הוי"ה גמורה בכל ספירה אלא הוי"ה אחד בשניהם הם נקראים בשם ידו"ד צבאות עיין בזהר פ' ויקרא דף י"א שכתב שתיתאה ושביעאה צבאות אקרון ע"ש שמשמע שקאי על נו"ה ושם הוי"ה הוא שייך בכל ספירה כמ"ש בתי' ע' דף קכ"ח ע"א ת"ח ע' זימנין הוי"ה בכל ספירה וספירה נקודה דיליה וכו' ע"ש גם י"ה ידו"ד צבאות גי' עם הכולל ישראל שהוא ז"א הנקרא בשם ישראל וישראל גי' כח"ב גג"ת נהו"ם כדי לרמוז שאפילו בעת עיבור ז"א היה בו כלול כל המדות בכח אלא שלא היה בפועל רק נה"י שלו וזהו שאמר אחר כך אלהי ישראל ז"א הוא אלהי ישראל ומפרש דבריו אחר כך מי הוא שחקק בשלשים ושתים נתיבות פליאות החכמה השמות הנזכרים ואמר אלהים חיים ומלך עולם אל שדי רחום וחנון רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש הוא, כי שמות אלו מרמזים על הבינה על עשר ספירות שלה, אלהים חיים בחכמה דבינה כי החכמה תחיה בעליה, ומלך עולם הוא בינה דבינה שהיא מלך על העולם שהוא מששה קצוות שהם מעלה ומטה וארבע רוחות שהם סוד ז"א דבינה הכולל הו' קצוות והתחלתם מסוד חסד כמ"ש עולם חסד יבנה, אל שדי בדעת דבינה כי דעת שהוא כולל חסדים וגבורות בהם ע"ב רי"ו והוי"ה גי' שד"י ובינה בעת יניקתה שד"י לשון שדים וא"ל היינו ייא"י מילוי שם ס"ג ומדעת הוא עיקר יניקה בסוד בדעת חדרים ימלאון, רחום בחסד דבינה, וחנון בגבורה דבינה חנון עם האותיות גי' במוכ"ן רמז לחלוף אלהים שנתחלף הדין לרחמים כי בבינה הגבורה שלה ג"כ רחמים, רם בת"ת דבינה כי ת"ת דבינה הוא בסוד כתר לז"א וכתר הוא שייך לקרות בשם רם שהוא רם על כולא כמ"ש בזוהר פ' וישב דף קפ"א ע"ב וז"ל ירום מסטרא דנהורא עלאה דכל נהורין וכו' ונשא מסטרא דאברהם וכו' ובפ' ויצא כתב וירום אלהי ישעי דא עלמא עלאה דאיהו רם ונשא רם על כולא וכו' ע"ש, ונשא בנצח דבינה שהוא קו החסד מסטרא דאברהם, שוכן עד בהוד דבינה ע"ד גי' אכדט"ם שהוא ג"כ חילוף אלהים, וקדוש שמו יסוד דבינה שבו תמיד שורה אות ברית קודש דחכמה, שמו שם את ו' זעירא, מרום במלכות דבינה בסוד יעקב משמש בנוקבא כמ"ש בזהר פ' חיי שרה דף קל"ג ע"א וז"ל ובגין כך יעקב משמש במרום תנינן מאי במרום כמא דאת אמר ואתה מרום לעולם ה' ע"ש. וקדוש הוא כתר דבינה שהוא מא"א ונקרא בשם נעלם הוא והוא קדוש מופרש לפעמים להיות נקרא בשם א"ס, וחשיב ג"כ הכתר דבינה לעשר ספירות דבינה כי ידוע כי עיבור ז"א היה ג"כ ע"י א"א אלא שהיה העיבור במעי דבינה עיין בע"ח מסוד עיבור ז"א ע"י א"א ותבין היטב:
וברא את עולמו כו'. פירוש כי אחר עיבור ז"א שהיה בסוד ג' כלילין בג' נולדו ונתפשטו לששה קצוות ולא היה עדיין חב"ד המוחין שלו בפועל רק בכח לכן אחר לידת ז"א שהוא סוד עולם מששה קצוות ברא אותו בריה חדשה שיהיה לו המוחין בפועל שנתן לו המוחין דגדלות ונעשה אז בפרצוף שלם וכתב האר"י ז"ל כי בעיבור ז"א נקרא בשם עשיה וביניקה יצירה והגדלות דמוחין נקרא בריאה והמוחין דגדלות חב"ד שנתן לו הם סוד שלשה ספרים בספר וסופר וסיפור ספר הוא חכמה כי כמו שבספר נרשם הכל כמו כן בחכמה נרשמו הל"ב נתיבות ובינה היא סופר כי כמו סופר הוא המבאר ומוציא לאור תעלומות הספר כך בינה הוציאה לפועל נתיבות החכמה להיות נחקקים בה להכיר לכל והסיפור בדעת שהוא שורש ו' קצוות שבהם הסיפור מותר כמ"ש זה בספר: