איבעיא להו תודוס איש רומי גברא רבא הוא או בעל אגרופין הוא וכו' משמע דמי שהוא בעל אגרופין הגם שראוי לנדותו יכולין לימנע מלנדותו וכ"כ הרב חק יעקב סי' תע"ו. ואפשר דדוקא בכי האי גוונא שלא היה איסור גמור רק דנראה כאוכל קדשים בחוץ אבל אם היה איסור גמור אף דרבנן אין חוששין משום דבעל אגרופין הוא. וכתב הרב חק יעקב שם דכל זה כששב מחטאו כשהתרו בו ועמ"ש הרב עצמו בעיון יעקב. והיה אפשר לומר דר' יוסי בר אבין דאמר מטיל מלאי לכיס ת"ח הוה סובר דלא סגי לפוטרו מנדוי בהיותו גברא רבא או בעל אגרופין ומשו"ה אמר דמטיל מלאי דודאי לא יכחיש דהוה גברא רבא דהא תניא עוד זו דרש ומוכח דדרש דרשא אחרת וקאמר עלה עוד זו דרש וגם בהאי דרשא לחודה הודיע דגברא רבא הוא דבאומרו מה ראו רמז גופי הלכות כמו שפירשו ר"ת ור"י אלא דר' יוסי בר אבין מוסיף דהיה מטיל מלאי וסובר דמשום דהיה עוסק בתורה וגמילות חסדים פטרוהו מנדוי. אמנם כד דייקת ליתא דאי תורה וג"ח מצילין מנדוי גם בתורה לחוד מסתברא דתורה אצולי מצלא. ותו דכיון דכל עצמו להכי הוא דאתא הול"ל מטיל מלאי נמי הוה. אלא מוכרח שכונתו דמלבד היותו גברא רבא עוד אחרת היתה דמטיל מלאי ואף גם זאת לחודא תצילהו דדינו כת"ח וכמו שביאר הרב פרשת דרכים סוף דרוש כ"ד ע"ש באורך ועיין בספר מקראי קדש למהרח"א במאמרים:
מה ראו חמ"ו וכו' כתבו התוס' בשם ר"י דהכונה מה ראו שלא לברוח וכו' והקשה הרב שבות יעקב ח"ב סי' ק"ו דהי"ל לברוח כיון דמקיים שניהם שלא לעבור וגם וחי בהם ותירץ דבלא"ה קשה מה ק"ו מצפרדעים שאני צפרדעים שנצטוו על זה אלא דגם חמ"ו נצטוו על כך כדאמרו בסוטה דף יו"ד שיצאת ב"ק אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור חייך שאני מציל ג' בניך מן האור מאן נינהו חמ"ו לכך לא ברחו להמלט על נפשם עכ"ל ולי הדל אינו מחוור דא"כ ידעו שניצולים ומהכתוב ורז"ל נראה דמסרו עצמן ממש כמש"ה יכול לשזבותנא וכו' והן לא ידיע ליהוי וכו' ואמרו רז"ל בילקוט מציל או לא מציל ידיע ליהוי ובפירוש אמרו במדרש חזית ע"פ זאת קומתך דאמרו ליחזקאל מה אמר הקב"ה אמר להם אינו מתקיים עליכם א"ל בין מתקיים בין אינו מתקיים אנו נותנין נפשותנו על קדושת שמו תדע לך וכו' לאחר שבאו אל יחזקאל ושמעו התשובה אמרו לנ"נ והן לא ידיע להוי בין מציל בין אינו מציל וכו' ע"ש וכן מבואר נגלה בזהר הקדוש ח"א דף קמ"ב שמסרו עצמן על קדושת ה' לישרף ממש. ומכאן תשובה למה שישב ודרש מהר"י פינטו שכונת חמ"ו שהובטחו שיצילם מק"ו מצפרדעים שלא מתו אשר היו בתנור כמשז"ל והאריך בזה ע"ש דמלבד דפשט המאמר הפך דרכו של הרב ז"ל עוד בה דמדברי רז"ל למדנו כי מסרו עצמם על קדוש ה' כי יחזקאל אמר להם שלא יצילם ה'. ותו שהב"ק ליהודה אמר סתם שאני מציל ג' בניך מן האור. אלא דלמפרע נודע ביהודה דחמ"ו הן הנה בדבר ה' ליהודה. והש"ס קאמר מאן נינהו המ"ו כי אחר הצלתם נגלה לנו מי הם וכן אמרינן פ' ע"פ דף קי"ח שאמר הקב"ה לגבריאל שהיה רוצה להציל לאברהם אע"ה תזכה להציל ג' מבני בניו סתם וכונתו היתה על חמ"ו וא"כ מאחר שהב"ק אמר ליהודה סתם חייך שאני מציל ג' בניך ולא פורש מי אלה הא ודאי לא מיקרי שחמ"ו נצטוו על כך וק' על הרב שבות יעקב:
והיותר נראה בזה הוא מ"ש הרב פר"ח בנימוקיו לס' המדע דבין לפי' ר"ת שהיה אנדרטי בין לפירוש ר"י דמצו לברוח מסרו עצמן דלגדולי הדור כמותם דאיכא קדוש ה' הרבה לכ"ע שרי לממסר נפשיהו ע"ש ובשיטה מקובצת כתובות דף ל"ג ריש ע"ב מהש"ס באורך. ולפ"ז הא דנשאו בעצמן ק"ו מצפרדעים דרשא בעלמא והעיקר היה משום דהיו גדולי הדור ואיכא קדוש ה' ביותר. ואחר זמן ראיתי בלקוטי רב בצלאל כ"י שהביא משם גיליון דמפרש רבינו מאיר מה ראו למסור עצמן והיו בוטחים שינצלו נשאו ק"ו מצפרדעים שלא מתו אשר בתנורים וק' לרבי דהול"ל שמסרו עצמן להנצל ועוד ח"ו שמסרו עצמן על כך וכו' תוס' כ"י עין רואה שדברי הר"י פינטו ומ"ש בעניותי הם דברי הראשונים: