גדול השלום. ירושלמי פרק א' דפאה על המשנה והבאת שלום בין אדם לחבירו במ"ר פרשה י"א סי' ז' ופרשה י"ב סימן ח' וסוף פרשה י"ט וד"ר פרשה ה' סי' י"ב:
שכל הברכות כלולות בו. שהשלום כלי מחזיק ברכה וזהו מ"ש ה' יברך את עמו בשלום שכל הברכות בתוך השלום וכמ"ש ביצה דף ז' עפר לא נאמר בעפר שצריך עפר למעלה ולמטה וכן כאן הברכות בתוך השלום:
ורדפהו. משמע למקום אחר מרחוק וא"כ מ"ש בקש שלום הוא מקרוב:
ויחנו שם בני ישראל אכ"כ. אצל ויסעו ויחנו כתיב בני ישראל ואצל ויחן כתיב ישראל לשון יחיד כאלו היו כולם איש אחד ומסיים במכילתא פסוק זה שאמר להם ימים הרבה אתם עושים כאן בזה גלה לנו המכילתא טעם המחלוקת על שהיה מטריח עליהם ללכת יומם ולילה ולא היו חונים במקום אחד זמן רב ע"כ היו מתרעמים תמיד על משה אך כאשר אמר להם שיעשו שם זמן רב היינו שהיו שם שנה פחות עשרה ימים אצל הר סיני והחיה את רוחם בבשורה זו ועשו תשובה ושלום וזכו לקבלת התורה:
בר קפרא. ב"ר פ' מ"ח סי' י"ח:
ואני זקנתי. שרה אמרה על עצמה שהיא זקנה לא אברהם:
סממנים היא צריכה. וזהו תשמר כמו שאומרים לחולה שצריך רפואה שישמור עצמו מדברים המזיקים לו שיועילו לו הרפואות:
ארשב"ג. ב"ר פ' ק' סי' ח' ושם פירשתי באיזה אופן היו הבדיות:
כי תקרב אל עיר. וקראת אליה לשלום:
ר' מאיר. ירושלמי פאה שם במ"ר פרשה ט' סי' כ' ד"ר פרשה ה' סי' ט':
לא כן וכן. לא יהיה לי כך וכך ולשון שבועה הוא. ועי' מתנות כהונה ויד"מ שאינם מעתיקים תיבה לא אלא כן וכן ופי' ג"כ לשון שבועה כך וכך יהיה לי:
אר"ש בן חלפתא. ב"ר פ' י"ב סימן ח' כל הענין ורש"י על המדרש מגיה שם מכאן ושם מבואר:
בכלל בפרט מנין. שפסוק זאת התורה הוא כלל שהזכיר כל הקרבנות בפסוק אחד אך לפני פסוק זה חושב כל הקרבנות בפרשיות מיוחדות: