גופא עי' לעיל פ' ה' ריש סי' ג' מש"ש ולקמן פ' ח' ריש סי' ג': וכאן מדבר כשהשביעוהו ועבר על שבועתו ולזה דורש בשבועות שוא:
וארא והנה מגלה עפה. וגו' עד זאת האלה היוצאת לפרש מ"ש בתורה ושמעה קול אלה וגו' ונשא עונו:
אפילו עורו של פיל. שאם היה תופס מדה שיש במציאות הייתי אומר שמכוון לדבר שיש בעולם כמותך שלכך פירש אך מאחר שאין כמדה זו עור אחד בעולם ואף כשתי פרים כמה עורות לספח ומגילה תופרים באורך ולא ברוחב ולמה תפס חשבון זה שאינו במציאות ועוד מקשה היוצאת מאיזה מקום יצאה ותירץ שב' קושיות אלו מתורצים זה על זה ומגלים כוונת חשבון הנ"ל שמ"ש מגילה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה פי' שהיתה כפולה בארכה של עשרים אמה וברחבה של עשר אמה ונעשית ארכה ארבעים ורחבה כ' מכוון למדת שער האולם ויצאה משער האולם וזה ע"פ מדת מנגד חשבון זה כנגד חשבון אחר כידוע:
על הדה דר' יונה לקיים דברי יונה ובפסיקתא פרשה כ"ב סי' ו' איתא שהמעשה של האשה שהובאה לקמן בסמוך דרש על דברי ר' יונה:
וסייע לר' אסי גירסא זו לא יתכן שדעת ר' אסי שהעונש בא על שבועת שקר ובמעשה דבר תלמיון לא היה עונש כלל. אך בפסיקתא פרשה כ"ב שם איתא. הדה דבר תלמיון מסייע לרבנן פי' שמעשה זו ראיה לדברי חז"ל שאמרו שאין מוסרין שבועה למי שהוא רץ אחריה היינו ר' סימון שאמר כן:
ההוא מן דבירי' נסתי' לקניא. בפסיקתא מן כובדי'. ומ"ש נסתי' פי' שנסה ובחן למה הוא כבד כ"כ ונקשי' שהכה בו בארץ ונשבר ונתפזרו הדנרין:
ובאה אל בית הגנב. סוף הענין של הפסוק הנ"ל והנה מגילה עפה וגו' הוצאתי נאם ה' ובאה אל בית הגנב וגו':
קפיצין. עי' ב"ר פרשה ס"ה סי' כ"א ושם במ"כ בשם רש"י שאין להם חוליות פי' ברגליהם וכן פי' הערוך בסוף ערך קפץ אחרון שפירושו פרקים וכמ"ש בב"ר שם מפסוק ורגליהם רגל ישרה שאינם מחוברים מחוליות שלא נבראו רגליהם להליכה ועמידה אלא מעופפים תמיד וזהו משוט בארץ ומהתהלך בה בלא מנוחה במקום אחד אך כאן לענוש לחוטאים בשבועות שוא נותן למלאכי חבלה מנוחה ולינה בבית הרשעים: