חמשה פעמים. ע"פ מדת מנגד וגימטריא שכל חשבון יש חשבון אחר כנגדו שמרמז עליו וכל דברי סימן זה אגב תיבת נפש שדורש בפרשה זו הביא עוד דרשה מענין נפש:
ויוצא ממעי אמו. כמו מי שנעתק מחלב אמו נקרא גמול כמ"ש גמולי מחלב עתיקי משדים כך היוצא ונעתק ממעי אמו לאויר העולם נקרא ג"כ גמול וזהו כל גמוליו ועיקר פירוש גמוליו כולל כל הטובות שגמל עמו וגם גמל זה בכלל וע"פ מדת מעעל כנ"ל ועיין מ"כ ועי' ברכות דף יו"ד באופן אחר:
ויוצא לפרגמטיא. הנה והנה למדינות ורואה ממשלתו של הקב"ה ונותן הודאה:
ואחת לעתיד לבוא. היינו אחר תחיית המתים כמ"ש בסוף המזמור תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה:
מאה ועשרים. ט"ס וצ"ל מאה ושלש כמ"ש ברכות שם ועי' מדרש תהלים ק"ג ד"ר פר' ב' סי' ל"ז והנה החמשה ברכי נפשי שלשה מהם במזמור ק"ג ב' מהם בראש המזמור וא' בסוף המזמור. ועוד שנים במזמור ק"ד א' בריש המזמור וא' בסוף המזמור וע"פ מדת ממעל ומדה ל"א כאלו כתובים יחד זה אצל זה ועל שבמזמור ק"ד מריש המזמור עד פסוק ואל עפרם ישובון מדבר מתהלוכות עוה"ז עד המות וכאלו פסוק ברכי נפשי כתיב בסוף אצל פסוק תסתיר פניך ואל עפרם וגו' שכמו במזמור ק"ג כתיב ברכי צפשי אצל הדבר שבירך עליו וכנ"ל כך במזמור ק"ד כאלו כתוב פסוק ברכי נפשי אצל הדבר שבירך עליו וכן מ"ש בסוף ברכי נפשי כאלו כתוב אצל מ"ש ותחדש פני אדמה כלל הדבר שזהו דרכם בקודש של חז"ל שלא להסתכל בסידור הכתובים תמיד לבד אלא על משמעות התיבות והענינים שאם יאותו זה לזה יש כח במדות לדרוש אותו ששייכים זה לזה כפי הענין אף שהם רחוקים זה מזה וכאן ע"פ מדת ממעל ומדה ל"א:
הנפש הזו יחידה. כמ"ש ב"ר פרשה י"ד ריש סי' ט' כל האברים משנים שנים והיא יחידה בגוף. אע"פ שנראה ממנה מדות רבות וכחות הרבה עכ"ז היא בעצמה יחידה:
אינה אוכלת בגוף. ועכ"ז מתקיימת בגוף ע"י המאכל שאם לא יאכל לא תתקיים הגוף שהגוף יכלה והנפש תשאר קיים כי היא נצחית כך הקב"ה נשגב ומרומם מכל מעשה העולם ועכ"ז על ידי מעשה התחתונים מתקרב ומתקיים בעולם ובלא מעשה הטוב מתפרד מן העולם. והנה כאן ובגמרא ובמדרש תהלים מדמה הנפש להקב"ה. אך בד"ר פרשה ב' סי' ל"ז הנ"ל מדמה בהיפך ע"ש: