גפן ממצרים תסיע. שמ"ר ריש פר' מ"ד וש"נ:
מקום טרשין. פי' ארץ לחה ומצוי שם אבנים הרבה ואינו מוכשר לזרוע עד שבולשים ומפנים מתחתי' האבנים והקוצים:
פנית לפניה כל מלך. גירסת הילקוט ל"א מלכים וכל מה שנעקרו הכנענים יותר מתוכה הצליחו ישראל יותר ואשר הותירו מהם נעשו לישראל לקוצים מכאיבים:
נמוכים מכל אילנות. העץ עצמו שפל ורך הוא אך בעת גדולו יתפשטו ענפיו ומתגדלים יותר מכל האילנות שעומדים סמוכים לה והגפן עולה עליהם ושולטת בכולם:
שרביט אחד. שלפעמים אין כל האילן מתגדל רק שבט אחד עולה ומצליח:
ויהי ה' את יהושע. ויהי שמעו בכל הארץ:
נמוך מחבירו. שמחמת כבדו וארכו נמשך למטה ועל כן הוא נמוך וכן הת"ח כל מי שהוא מלא תורה יותר מחבירו לבו יותר נכנע ויותר מתרחק הגאוה ממנו:
יש בו ענבים וצמוקים. שהענבים אינם יכולים להתקיים זמן רב אלא עושים מהם יין לשתיה וצימוקים לאכילה ומתקיימים אחר שמייבשים אותם והכוונה שיכולים לעשות מהם כמה מינים:
וכל מי שאינו שותה ממנו. היינו כשרואה אחרים שותים והוא אינו שותה שיניו קהות וכן פירשתי מ"ש על הרשע אף אתה הקהה את שיניו שלא תתן לו לאכול מן הפסח כמ"ש כל בן נכר לא יאכל בו והיינו מי שכופר בעיקר:
כאלו מאוסים. ובילקוט הגירסא בעוה"ז על גבי חורשים ורפסה ברגלי' תרמסנה רגל. ומ"ש ורפסה ברגלי' הכוונה על מ"ש בדניאל ז' ושארה ברגלי' רפסה שע"כ תרמסנה רגל הכוונה על מ"ש ישעיה כ"ו ו' תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים:
הייתי שחוק לכל עמי. פשטי' דקרא על ירמיה שקונן על עצמו שהיה שחוק לרשעים אך חז"ל דרשו על כל ישראל כאלו כתוב לכל עם והיו"ד כמו יו"ד של רבתי שרתי וכן הוא בפסיקתא פר' י"א סימן ב' ישראל כשהם זוכים והיו מלכים וגו' וכשהם חוטאים הייתי שחוק לכל עמי וכן הוא בשי"ר פסוק אל גנת אגוז דף ל"ג וכן באיכה רבתי דורש פסוק ישיחו בי יושבי שער שאמר ירמיה על עצמו ודורש על כל ישראל עם שונאיהם. והענין בזה שהנביאים אות ומופת על כל ישראל כמ"ש והיה יחזקאל לכם למופת:
עולה על כל מסע. שעושים לגפן כמה מדרגות ומסעות מעצים זה למעלה מזה והגפן עולה על כלם:
כסו הרים צלה. וענפיה ארזי אל:
עומד למעלה. שהגפן עולה על ההרים והארזים והשומר למעלה מהם: