וכי אוכלים היו. ב"ר פר' מ"ח סי' י"ד באריכות:
המן יורד והבאר עולה. כמ"ש הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וכמ"ש בסדר בהעלותך ירד המן עליו והבאר עולה כמ"ש עלי באר ענו לה ומ"ש והשליו מצוי להם תפס לשון הפסוק הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם וכתוב שם היקרך דברי שירד השליו ומצא להם וע"ש בב"ר פר' מ"ח סימן יו"ד איך שלם לאברהם מדה כנגד מדה הכל דרשת ר' סימון בשם ר' אלעזר רק בשיטה ג' נפל טעות ר' שמעון בן אלעזר וצ"ל ר' סימון בשם ר' אלעזר:
וגם דלה דלה לנו. והיל"ל וגם דלה לצאנינו ודורש באם אינו ענין שאא"ע לבנות יתרו תנהו ענין לישראל שאומרים על משה דלה לנו ולאבותינו ודלה הוא לשון הגבהה שהגביהה אותנו ואת אבותינו כי כשישראל מתעלים האבות ג"כ מתעלים וכמ"ש נגד אבותם עשה פלא ובהיפך כתוב בשמואל א' י"ב ט"ו ואם לא תשמעו וגו' והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם וכמ"ש השליך משמים ארץ תפארת ישראל איקונין של יעקב ולכך כתוב שני פעמים דלה ע"פ מדה י'. ודעת ר' נחמיא כפשוטו על שדלה מים להשקות צאן בנות יתרו וצאן הרועים וזהו כופל לשון דלה כנ"ל ודעת רבנן בשיטת דרשת ר' יהודה אלא שמאחר שמפורש לנו אין לדרוש על אבותינו ודי שנדרוש כופל לשון דלה על זכות אבותינו ומ"ש ולרועים בשביל להטיל שלום נ"ל שזה שייך בדברי ר' נחמיא לנו ולרועים בשביל להטיל שלום בין הרועים ובנות יתרו להבא שלא יגרשום אחר כך בעת שלא יהיה משה שם:
ואימתי פרע לו. ליתרו על שהאכילו לחם.
ויאמר שאול אל הקיני. וס"ד פן אוסיפך עמו ואתה עשית חסד עם כל ישראל ועי' כל זה בשי"ר פסוק סמכוני באשישות בסוף דף ט"ו ב':
בועז עם רות. מדרש רות פסוק ויאמר לה בועז דף מ"ו ב':
מיני חמצים לגרנות. שאז זמן החום והשרב ומיני חמצים מקררים הגוף:
בצד הקוצרים ודאי. כפשוטו ולא בתוך הקוצרים מחמת צניעות:
אר"י אנן שמעין מינה. ועי' במ"ר פר' כ"א סימן כ' ותנחומא פנחס סימן י"ג ופסיקתא רבתי פר' ט"ז סימן ו':
הנביא כותבה. בעת שכתבו הנביאים את התנ"ך כללו בהם מעשה הצדיקים כמו אצל ראובן ובועז:
אז נדברו וגו'. עי' מ"ש לעיל פר' כ"ו סימן ה' וכמ"ש בסדר עולם פר' י"ז שאליהו כותב מעשה כל הדורות:
תני ר' יהושע. מדרש רות פסוק ותאמר לה חמותה דף מ"ז א':