תודיעני אורח חיים. ב"ר פר' נ"ט סימן ו' ומאחר שמבואר כאן שביקש ברוה"ק בהכרח שהשיבו לו והיינו ע"פ מדה י"ז היינו במשלי ו' ודרך חיים שבקש דוד ע"י תוכחת מוסר וכן הוא במשלי יו"ד ט"ז אורח לחיים שומר מוסר עי' לעיל פר' כ"ט סימן ה':
בה' שמחות. עי' מ"כ ויד"מ שצ"ל שבע שמחות וכמ"ש אלו ז' כתות וכמ"ש עוד שבע שמחות ז' מצות שהוקשה לו מ"ש שובע שמחות מה ענין השביעה אל השמחה ודורש א"ת שובע אלא שבע ע"פ מדת ממעל:
ז' כתות של צדיקים. מדרש תהלים י"א עי' ילקוט ריש דברים פסוק ראה נתתי שבע שמחות כנ"ל וכו':
ברה כחמה. ור"ד מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה והמדרש הקדים ברה כחמה שהוא הגדול מכל השבעה:
למנצח על שושנים. תהלים מ"ה עי' ילקוט תהלים מ"ה ומאריך שם שעל שנדמו לשושנים לכך נצחו וזהו למנצח על שושנים:
והנה מנורת זהב כולה. כמ"ש שם זה דבר ה' אל זרובבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי פי' שדמיון מראה המנורה רומז לאותם שאינם סומכים על חיל וכח כ"א סומכים על רוחי:
נעימות בימינך נצח. שובע שמחות את פניך נעימות בימינך שאלו השבע שמחות הם הצדיקים שידמו לאילו איזה הוא הנעימה שבהם שעומדת לימינו של הקב"ה הם הבאים מכח התורה שנתנה בימינו של הקב"ה:
שמלמדין את התינוקות. בנעימה בטעמי המקרא שקולו ערב על ' הקב"ה שאין בהבל פיהם חטא:
חגיגה ושמחה. הם שלמי שמחה ולמה שני מינים ותירץ אחת על י"ט ואחת על שמחת הניצוח:
באיין. ופירושו מסתבר מענין כידון והמ"ע כתב פירושו בלשון יוני לולב וכף תמרים והיה מנהג ליתן ביד הנוצח כף תמר לאות נצחון:
כך ישראל. לעיל פר' כ"א סימן א':
דאינון ניצוחיא. ועל שמחה זו מקריבין שלמי שמחה ועי' בתנחומא כאן סי' י"ח: