אמרו כיון שעלה. ב"ר סוף פר' צ"ד:
בדפני של אנטוכיא. כתב הערוך דפני היא רבלה ובמ"ע כתב שהוא שם מגרש של עיר אנטוכי וגם מקומות אחרים נקראים כן על שם אילנות דפני הנטועות שם:
באו אצלו. הסנהדרין באו אל יהויקים:
זקנתך לשבע בן בכרי. אולי צ"ל זקנך היינו דוד כי מה שעשה יואב נקרא על שם דוד גם יתכן שמ"ש זקנתך היינו האשה חכמה שקראה את יואב מן העיר שעשתה כן למען דוד:
ויתנוהו בסוגר בחחים. בריש הענין כתוב שא קינה אל נשיאי ישראל עד ויביאוהו בחחים אל ארץ מצרים זהו יהואחז כמפורש במ"ב סוף כ"ג ואח"כ כתוב ותקח אחד מגורי' וגו' עד ויתנוהו בסוגר בחחים ויביאוהו אל מלך בבל וכמ"ש בסוף ד"ה ב' עליו עלה נ"נ מלך בבל ויאסרהו בנחושתים להוליכו בבלה ובהכרח לפרש שלמענו עלה נבוכדנצר לדפני של אנטוכי והביאו את יהויקים אליו ואסרו בנחושתים להוליכו לבבל אך לא הוליכו שמת בידם וזהו למען לא ישמע קולו עוד אל הרי ישראל שהחזירו אותו מת אל ארץ ישראל וכמ"ש בסוף מלכים ב' על צדקיה שהוליכו אותם אל מלך בבל רבלתה וכן אח"כ על שרי צדקיהו ג"כ אל מלך בבל רבלתה היה אצל יהויקים:
בחיים כתיב. הנה אין כאן קרי וכתיב אלא שדורש בחחים שאין פירוש התיבה ידוע שמ"ש אצל סנחריב ונתתי חחי באפיך ומתגי בשפתיך הוא דרך משל ע"כ דורש א"ת בחחים אלא בחיים וכן אצל יהואחז כתוב בפ' הנ"ל בחחים והיה בחיים כמ"ש ויביאוהו אל ארץ מצרים וימת שם:
והחזירו בכל ערי יהודה. נרמז במ"ש לא ישמע קולו אל הרי ישראל ואם לא הביאוהו שם איך ישמע קולו אלא שהביאו אותו שם מת ע"כ לא נשמע שם קולו:
בפרדימס. פירש במ"ע חצר לפני הבית היינו מ"ש שם ויביאוהו במצודות חצר מוקף מחיצות:
קבורת חמור יקבר. ור"ד כה אמר ה' אל יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה ותחלה כתיב קבורת חמור יקבר וקבורה בארץ ואח"כ אמר סחוב והשלך להלאה משערי ירושלים והכריע שקברוהו בחמור והשליכו החמור מחוץ לשערי ירושלים. ועי' בס"ע פרק כ"ה כל ענין זה ור' נחמיה סובר שמ"ש קבורת חמור יקבר שהיו כמה מיני קבורות כי חתכו ממנו חתיכות והאכיל לכלבים והיה לו הרבה קבורות ובדברי ר"י נזכר והחזירו בערי יהודה כי מלך יהודה היה ומן הסתם החזירו אותו ליהודה וכמ"ש סחוב והשלך הלאה לשערי ירושלים ובדברי ר"נ נזכר בערי ישראל כי אז כבר גלו עשרת השבטים ונשארו מעט מאיזה שבטים באיזה ערים ומלכו עליהם מלכי יהודה כנזכר אצל חזקיהו בד"ה ב' וחז"ל דרשו שירמיה החזיר מעשרת השבטים ויאשיהו מלך עליהם וכן בניו:
שהושיב בירניות. כמ"ש בערוך ערך ברן ג' שהושיב יהויקים נשים בורניות וכו' כל המאמר כמו כאן וכתב מ"ע בירן פירושו כמו שדה בור שאינו נזרע וציירן פי' צרורות ועגונות ודורש מ"ש שם ביחזקאל י"ט וילמד לטרף טרף אדם אכל וידע אלמנותיו ועריהם החריב וגו':
המליך את יכניה. כמ"ש סוף מלכים ב' ומ"ש וישב בדפני של אנטוכי' אצל יכניה נלמד ממ"ש אצל יכניה מ"ב כ"ד בעת ההיא עלו עבדי נ"נ מלך בבל ירושלים ותבוא העיר במצור. שהוא בעצמו היה ירא לבוא לירושלים פן יעשה לו הש"י כאשר עשה לסנחריב כמ"ש פסיקתא פר' כ"ו סימן ו' לכך כל פעם שבא היה יושב ברבלה והיה שולח עבדיו וגלות יכניה ושריו מפורש שם ומ"ש ויבוא וגו' על העיר היינו לרבלה כך הוא דעת חז"ל ומשם היה מצוה על עבדיו איך יצורו על ירושלים ושאר פרטי המעשה צ"ע מנין לו. ועי' ירושלמי שקלים פרק ו' הלכה ד':
משא גיא חזיון וגו'. וכתיב שם כל קציניך נדדו יחד היינו מ"ש שגלו עם יכניה כל השרים והחרש והמסגר וכל העשירים לא נשאר זולת דלת עם הארץ ואז עלו כלם לגגות ושם כתיב ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער היינו על אוצרות ביהמ"ק. ודרשו שלכך עלו לגגות למסור מפתחות האוצרות שלא יפלו בידי השונאים ועי' תענית כ"ט בא"א ופתיחה כ"ד דאיכה בא"א ומ"ש שהיו עולים לראשי גגותיהם ונופלים ומתים דורש ממ"ש שם חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה ולא פירש איך מתו הרי בהכרח למוד מענינו והוא מפורש. שכבר פירש שעלו כולם לגגות ולא כתב שירדו כי זה היה מיתתם שנפלו ומתו:
וגלתה סנהדרי גדולה. הם בכלל מ"ש שריו ועבדיו והחרש והמסגר וכמ"ש אצל מרדכי ואסתר אשר הגלה עם הגלה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה ומרדכי הוא מרדכי בלשון מראשי סנהדרין:
העצב נפוץ נבזה. וס"ד האיש הזה כניהו ומ"ש לעיל פר' יו"ד סימן ג' כל הענין וכאן בקצרה:
באותה שעה. כשעשה תשובה:
באותה שעה ישבה. כשעשה תשובה והתיר הקב"ה שבועתו התישבו הסנהדרין בדעתם שעתה בגלות בבל שהיה בימיהם לא נשאר זרע למלכי בית דוד כי צדקיהו היה יושב בבית האסורים ובניו כבר נשחטו לעיניו ויכניה כשגלה לא היה לו עדיין בנים שהרי היה בן שמונה שנה כשמלך וג' חדשים מלך לפי מ"ש בד"ה ב' בסופו ואף לפי מ"ש במ"ב כ"ד שהיה בן י"ח שנה עכ"ז כשחשב הכתוב מי אשר גלו עמו ובפרט לא חשב לו בנים שלא היו לו ואיך יתקיימו כל הנבואות של משיח צדקנו שיהיה מזרע דוד ובד"ה א' סוף ג' מפורש אשר שלשלת היוחסין של דוד יצאה מיכניה והיינו ע"פ מעשה סנהדרין אלו:
שמירה שמירמית שמירעם. שעל שעשתה מצוה גדולה מאד לקיים דבר ה' של כל הנביאים שכלם התנבאו על משיח צדקנו מזרע דוד ע"כ חקרו חז"ל על שמה ושיהיה שמה הטוב לזכר עולם אך איך דורשים כן ואיזה סמך יש להם על הפסוק ואיך דורשים שם שמירעם אם אינו בפסוק כל זה נעלם ממני:
דרך קנקלין. כי מפורש כתוב אסיריו לא פתח ביתה וא"כ לא נכנסה לו דרך פתח אלא דרך שלשול מן המעזיבה כדעת רבנו או כדרך קנקלים שפירש הערוך שכן נקרא אבן שיש בו חלונות רבים ועי' ב"ר פר' ע"ח סימן ח' ושם פירש חדרים:
כשושנה אדומה. שם כינוי לנדות עי' לעיל ריש פר' י"ב וכמ"ש שי"ר ריש פסוק שררך דף ל"ד ב' סוגה בשושנים כשושנה אדומה:
גם את בדם בריתך. עיין לעיל פר' ו' סימן ה' דרשה אחרת וכאן דורש על יכניה כמ"ש ושלחת אסיריך מבור היינו יכניה שהיה אסור בבית כלא ל"ז שנה כמ"ש סוף מ"ב:
הדם שבסיני. שע"י שמירת מדם נדה נזכרתי לכם דם בריתכם. שבסיני כרת עמנו ברית בדם כמפורש בסוף משפטים כמ"ש לעיל פר' ו' סימן ה' באריכות:
ארפא משובותיכם. ירמיה ג' כ"ב: