איום ונורא הוא. תנחומא תזריע סימן ח' כן הובא בילקוט חבקוק פשטות הכתובים על כשדים שכתוב בפסוק הקודם הנני מקים את הכשדים הגוי המר וגו' איום ונורא הוא וכמו"ש לקמן סימן זה נבוכדנצר ועל שבפסוק זה אינו מפורש במי מדבר דורשו על פי מדה י"ז בכמה אופנים:
בשעה שברא הקב"ה. עי' לעיל פר' י"ד וש"נ והביאור על זה ב"ר ריש פר' י"ח:
ממנו משפטו ושאתו. שנשפט על ידה ושאתו מלשון השאת והשבר גם פי' מלשון הסתה כמ"ש הנחש השיאני והיא השיאה לאדם:
את בגדי עשו בנה הגדול. כמ"ש פדר"א פרק כ"ד הכתונת שעשה הקב"ה לאדם ולאשתו היתה עמהם בתיבה וכשיצאו מן התיבה לקחה חם בן נח והוציאה עמו והנחילה לנמרוד ובשעה שהיה לובש אותה היו כל בהמה חיה ועוף באים ונופלים לפניו כסבורין שהוא מכח גבורתו לפיכך המליכוהו עליהם וכו' ועל כן היה נמרוד גבור ציד וכן עשו כמ"ש ב"ר פר' ס"ה סימן ט"ז בגדי בנה הגדול החמודות מה שחמד מנמרוד ונטלן שנאמר חמד רשע מצוד רעים וכן הוא בספר הישר וז"ל ויקח עשו את בגדי נמרוד החמודות וכו' אשר בהם גבר על כל הארץ וכו' ונעשה גם עשו גבור ציד. ולזה כוון המדרש בסדר תולדות כמ"ש איום ונורא וכו' את בגדי עשו ובתנחומא הגי' זו אדום שנאמר אימתני ותקיפא:
זה עובדי'. שנתנבא על חורבנו:
גר אדומי הי'. ואינו יודע מנין לו. וכן הוא בסנהדרין סוף פרק ד' מאמר אפרים מקשאה תלמידו של ר' מאיר:
יען גבה לבך. וס"ד מושב אלהים ישבתי בחול ימים:
זה נ"נ. עי' שמ"ר פר' נ"א סימן ז' וזה כפי פשוטו שמדבר בכשדים:
ואוציא אש מתוכך. בנבואת נ"נ צור הוא חירם כתיב:
כל אותן שבע שנים. כמ"ש ושבע יחלפין עלוהי וסובר שהם שבע שנים:
ואתה השלכת מקברך. ובריש הענין ונשאת המשל הזה על מלך בבל וס"ד לבוש הרוגים מטועני חרב:
אני אמרתי אלהים אתם. עי' שמ"ר ריש פר' ל"ב ומש"ש:
שלקו בזיבות ובצרעת. וכמ"ש תנחומא שם כשאדם חוטא מביא עליו יסורים מגופו וכו' ע"ש באריכות וזהו ממנו משפטו ושאתו יצא: