ונתתי נגע צרעת. כל זה באיכה פסוק טוב ה' לקויו דף ע"ו:
כבישין בלבהון. שמ"ש מסלות בלבבם ואיזה מסלה הוא בלב ודורש על קיום מצות התורה ועל לימוד התורה בתמידות עד שהם כבושים בלב כמו המסלה הכבושה על ידי הרגלים:
לטובים יכול לכל. לכל טובי לב בטבעם שנבראו בעלי רכות הלב ורחמנים אע"פ שאינם מאמינים בתורת השי"ת ת"ל ולישרים בלבותם היא מדריגה גדולה מאד מדרגת האבות הם שישרו ופשטו עקמימות לבם ונעשו ישרים וכמ"ש בלעם תמות נפשי מות ישרים כמ"ש ב"ר פרשה ו' סימן ט'. וכן מעלת דוד כמ"ש ד"ה כ"ט י"ז בוחן לבב ומשרים תרצה אני ביושר לבב התנדבתי וגו':
טוב ה' למעוז. פירושו ע"פ מדה ט' שהוא טוב למי שמחזיקו למעוז ביום צרה יכול אפילו לרשעים וכמ"ש ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו ת"ל ויודע חוסי בו שחוסים בו תמיד ודבקים בו ע"י התורה והמצות וכן לנפש תדרשנו וכן לכל אשר יקראוהו באמת כמבואר ודרשה זו ע"פ מדת כלל ופרט שהרישא דקרא הוא הכלל וסיפי' דקרא הוא הפרט ואין בכלל אל מה שבפרט:
אסף בן קרח. כמ"ש שמות ו' פסוק כ"ד ובני אסיר ואלקנה ואביאסף וכמ"ש ד"ה א' ריש כ"ו לקרחים משלמיהו בן קורא מן בני אסף ושם ט' י"ט ושלום בן קורא בן אביסף בן קרח ושלום הוא משלמיהו בן קורא הנ"ל ואביסף הוא אסף הקרח וסובר ח"א שאסף שנזכר בתהלים הוא אסף שנקרא אביאסף בתורה שם ובד"ה ו' כ"ב ובני קרח היו נביאים משוררים ברוה"ק כמ"ש כמה פעמים בתהלים לבני קרח מזמור ולדעת רב פעמים שהיה משורר עם אחיו יחד ופעמים שהיה משורר בפני עצמו ולדעת זו היה אסף בן קרח מבני קהת בימי דוד. וחד אמר אסף אחר היה כמ"ש ד"ה א' ו' כ"ב בן אביסף בן קרח וגו' ואח"כ בפסוק כ"ד ואחיו אסף העומד על ימינו וגו' בן גרשום בן לוי והיה גם כן משורר ברוה"ק כמפורש שם וא"כ גם אסף שנזכר בתהלים הוא ג"כ אסף מבני גרשום. ועי' כל זה בשי"ר ריש פסוק כמגדל דויד דף כ"ג ובקהלת רבה פסוק החכמה תעוז לחכם דף קנ"ג ב' ומש"ש:
כבר הייתי שורה. וזהו כמעט נטיו רגלי לירד חיים שאולה עם אבי וחבורתו אך ע"י זכות שהיה לי נצלתי עם אחי כמ"ש ובני קרח לא מתו. ומ"ד אסף אחר היה א"כ מ"ש ואני כמעט נטיו רגלי פי' עם כל הרשעים בגיהנם:
שלבם מלא הוללות רעות. כמ"ש קהלת ט' פסוק ג' וגם לב בני אדם מלא רע והוללות וגו' ושם יו"ד פסוק י"ג ואחרית פיהו הוללות רעה ועל זה כוון כאן במ"ש קנאתי בהוללים:
אללי לעולם. מלשון קינה וצרה ואלי כמ"ש לקמן פרשה כ' סימן ב' ר"ל קרי להון אלליא שמביאים אללי לעולם וזה ע"פ מדת ממעל הוללים ואללים והא' והה' מתחלפים באותיות אחה"ע עי' במ"ע ערך אלי' בשם מדרש אסתר לשון פרסי לאליי' פי' לקינה:
ואת אמרת שלום רשעים. שני כתובים מכחישים והכריע ע"פ מדת ממעל שלום מלשון שילום שכר רשעתם שמתמה איך משלם להם שכר טוב כזה:
ולא הרהרתים. דורש תיבת חרצובות שהיא זרה שאין דוגמתה בתנ"ך ע"פ נוטריקון חר צובות חר בחילוף חי"ת בה"א באחה"ע הר לדרשו הרהור כמ"ש ב"ר פרשה מ"ד סימן ה' אחר הדברים האלה אחר הרהורי דברים מי הרהר אברהם אברהם הרהר וכן הוא שם פרשה נ"ה סימן ד' והנה שם כתבתי שדורש תיבת הדברים הרהורי דברים אך נראה לי עיקר כמ"ש כאן שדורש תיבת אחר על הרהור ועי' במ"כ ונ"ל שצ"ל לא הרהרתים שאסף אומר כן להשי"ת שאינו נותן להם מחשבות של חלאים שיבואו מזה לזכרון מותר שאין דרך הבא לחשוב על המות רק החולה וזהו למותם וכן מ"ש צבותים פירושו קשרים שלא נקשרו בחלאים ויסורים בעונותם ולא עלה על לבם למותם וכמ"ש באיוב וברגע שאול יחתו:
פתחו של אולם. במסכת מדות פרק ג' מ"ז ומאחר שהיה חלל גדול כזה בוודאי היה הבנין חזק של אבנים גדולות וקורות חזקות:
טוה מעה אחת עבה. במ"ע פי' לפי הענין חוט ומטוה ועי' ירושלמי סוף פרק ח' דברכות שיאותו לאורו שיעותו שיהיו הנשים טות לאורו כמ"ש שם בדברי שמואל והדברים קרובים שהמעה היא טוי' וחוט:
אלו הציבום לעונות ואלו לאספליטין. בערוך ערך צב גורס אלו לצובים ולעונות ואלו לאספריטים. ציבים אמר בנימין פי' חוטים דקים וכן לעונות ובערוך ערך אספרטין כתב המ"ע א"ב פירושו בלשון רומי חוט ומיתר הרי שפירש המאמר שהאשה הטווה אינה יכולה לצמצם שיהיו חוטי הטוי' שוים תמיד ודורש צובות מלשון ציבים ברומית וציבים ולעונות ואספרטון ענינם אחד והרשעים זמני הצלחתם שוים תמיד:
צובים שלעונות שימותו. דורש חרצובות מלשון צבתים ועמרים ואיזה צבתים גורמים המיתה דורש ע"פ מדה ט' על צבתים של עונות הגורמים מיתה כמ"ש כי בעונו מת. שאינו פוקד עליהם עונותם:
אלא אלו הבריאים. כצ"ל אלא ובריא אולם אלו הבריאים ליום הדין וכמ"ש ברכות פרק א' ולא עוד אלא שזוכים בדין שנאמר מרום משפטיך מנגדו וזהו ובריא אולם פי' אולם המשפט ע"פ מדה ז' וי"ז:
בעמל אנוש. כמ"ש אדם לעמל יולד היינו לחרוש ולקצור וכדומה הרשעים אינם צריכים לזה שיש להם עבדים רבים:
שכתוב בהם אדם אתם. שאין היסורים שלהם יסורי מות אלא לשעה עד שישובו בתשובה והרשעים אפילו לשעה לא ינוגעו ובעבור תיבת ינוגעו הובא כל הדרשה לכאן וכל זה באמת לרעתם של רשעים שאינם זוכים ליסורים לנקותם מעונותם לפיכך משה מזהיר לישראל כי תבואו וגו' ונתתי נגע צרעת מתנה לנקותם מעונותם: