ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא. תחלת הפסוק משמע שמדבר בים ואח"כ אמר בגיחו מרחם יצא ואין לים רחם ואח"כ אמר ופה ישית בגאון גליך הרי שמדבר בים. ולפי הפשט מדבר הכל בים וכמ"ש בהדיא בב"ר סוף פרשה כ"ג ותיבת בגיחו מרחם יתפרש בהכרח על תחלת הבריאה שנוצר כמו הולד שנוצר ברחם. אך כבר הודענו נאמנה שזה דרך חז"ל בקודש ע"פ המדות לפרש כל תיבה כפי משמעות התיבה עצמה שתבא בדיוק לפי משמעותה ותיבת בגיחו מרחם לא יתפרש על הים כי אם על הולד שיוצא מרחם אמו ובהכרח לפרש שאר תיבות הפסוק ע"פ המדות שיאותו לענין תיבת בגיחו מרחם על הילד וגם כפי הפשט על הים ותיבת גיחו מרחם על פי משל כנ"ל ואלו ואלו דברי אלהים חיים הפך בה והפך בה כי כוונת התורה באמת לשני הדרכים:
כשם שיש דלתות לבית תנאים אלו אינם חולקים זה על זה אלא כל אחד דורש מפסוק מיוחד. דלתי בטני פי' על בטן אמו שנוצר בה ויצא ממנה כמ"ש בפסוק הסמוך למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע א"כ מ"ש דלתי בטני ג"כ הכוונה בטן אמו כי יגיד עליו ריעו הנ"ל הרי מכאן ראיה שיש לאשה דלתים ואף שכתיב כי לא סגר דלתי בטני וכל דלת סגור צריך מפתח לפתוח אין מכאן ראיה על מפתח כי יש דלתות שנסגרים בלא מפתח על כן הוסיף ר"י לדרוש מפסוק ויפתח את רחמה שאין פתיחה של דלת סגור כי אם במפתח ור"ע הוסיף שלהדלתות שלאשה יש ג"כ צירים כדרך צירי דלתות הבית. וזהו מ"ש ויסך בדלתים ים משל על אם ורחם האשה שהוא מלא דם כמ"ש בסוף הפרשה כאן:
שמתגאה לצאת. שמ"ש בגיחו מרחם יצא הוא כפול לשון שיציאת הולד מרחם נקרא גיח כמ"ש כי אתה גוחי מבטן ע"כ דרש א"ת בגיחו אלא בגיאו בעבור גיאו לצאת בלא עתו ע"כ עשה לו דלתות ושפיר ושליא:
ענן לבושו וערפל חתולתו. לפי הפשט על הים מ"ש ענן וערפל כמשמעו ששוכנים עליו תמיד ענן וערפל ושואבים מימיו כמ"ש ב"ר י"ג סימן יו"ד ומ"ש לבושו וחתולתו הם דברי משל ולפי הדרשה על הולד מ"ש לבושו וחתולתו כמשמעו ומ"ש ענן וערפל הוא משל:
ופה ישית בגאון גליך. לפי הפשט על הים הוא כמשמעו על הגלים המתגאים והולכים עד חול החוף ואינם הולכים יותר ולפי הדרשה על הולד אין לתיבת גליך שום ביאור ובהכרח לדרוש א"ת בגאון גליך אלא באון ועון גלליך וכמו שמשתתפים טינוף הגוף עם טינוף הנפש בעונות בענין הצואה והגללים כמ"ש אם רחץ ה' את צואת בנות ציון כך משתתפים בשם עון ואון שגם טינוף הגוף נקרא בשם עון ואון וזהו בעון ואון גלליך ע"פ מדה כ' וממעל ואף שלפי הדרש אין מקום לאות גימ"ל במלת און עכ"ז זהו של מדת ממעל שהתיבה הנדרשת מרחפת ע"פ תיבה הכתובה לפי הענין פעם כל התיבה ופעם בחסרון או ביתרון אות להשלים הדרשה וזהו כי אשה כי תזריע וגו' רומז על הפליאות מעת כי תזריע עד עת לידה: