לשון שירה ולשון דבר. לשון שירה כמ"ש שאו זמרה ושאו מדבר ועריו וכמ"ש ישאו בתוף ובכנור ומ"ש על שבחן של צדיקים כמבואר בפרשה שם לא יגרע מצדיק עינו וכדומה שם ומ"ש לשון דבר כמ"ש ישא פרעה את ראשך וכמ"ש בהדיא פרשה א' סוף סימן י"א באריכות ושם פרשה ד' סוף סימן ג' ומ"ש על מפלתם של רשעים מרומז כמ"ש למרחוק הם הרשעים הרחוקים ואמר עוד שם לא יחיה רשע והשירה כמ"ש באבוד רשעים רנה והיל"ל מרחוק ע"כ דורש למרחוק נוטריקון לא מרחוק שהיו רחוקים ונתקרבו:
מחשבין לשמו של אברהם. וזהו אשא דעי שיחשוב בדעתו למרחוק למי שבא מרחוק הוא אברהם שבא מארץ בבל שנקראת רחוקה כמ"ש מארץ רחוקה באו אלי מבבל עי' לעיל פרשה א' סי' י"ב ומש"ש וכמ"ש קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתו ישעי' סוף מ"ו על אברהם גם כתוב אצלו וירא את המקום מרחוק וכאן כוון לשנים אופנים אלו אלא שקיצר ויתכן שעל שבא מרחוק ראה את המקום המקודש מרחוק וקרא אותו הר עד שבא יעקב וקרא אותו בית ושער השמים:
ומוריד גשמים. וכמו"ש בסוף הפרשה שם כי יגרע נטפי מים וגו' יתן אכל למכביר וזהו שאמר ועורך שולחן:
אם אליהו אמר מאליו. אף אם אמר פסוקים אלו מחכמתו היה ראוי לשבחו וכש"כ וק"ו שאמרו ברוה"ק שהיה נביא עם איוב ורעיו וכמ"ש בסדר עולם סוף פרק כ"א ומשה כתב ספר איוב:
ארנקי של כסף. ב"ר פרשה י"ז סי' ז' ולפי מ"ש כאן ארנקי אינו מובן שהרי הארנקי אין לו שיעור ויתכן שיעלה הכסף יותר מלטרא של זהב אך בב"ר שם הגי' אונקיא של כסף ואונקיא הוא משקל קטן כמ"ש ב"ר ריש פרשה כ"ט וכשמחזיר לו ליטרא של זהב זהו שבח:
והתירו והוציאו משם. וזהו למרחוק לתחלת בריאתו ואז לפועלי אתן צדק וזהו אמיתת כוונת התנא דע מאין באת מטיפה סרוחה ודוק מאד וזהו מ"ש אשה כי תזריע וילדה וראה והבחן ההפרש שבין הזריעה והלידה וגירסת הילקוט וביותר אם הוא זכר אשה כי תזריע וילדה זכר. וכמ"ש בסופם של סימנים הסמוכים: