כמין גולגולת. דורש מ"ש זאת החיה משמע שהראה לו באצבע לעיניו זה תאכלו וזה לא תאכלו:
אם זכיתם תאכלו. דורש מ"ש זאת החיה אשר תאכלו ולא פירש איזה תאכלו והתחיל לפרש אותם שלא יאכלו הגמל והשפן והארנבת (ופשוטו כמ"ש דברים י"ד ד' ה' ו' וכאן ע"פ מדה י"ז) ועל שכאן חסר ע"כ דורש שמ"ש זאת החיה אשר תאכלו הם אותן שחושב הגמל והשפן וכו' שאמר עליהם לא תאכלו ודורש אם זכיתם תאכלו אותם ותכלם ואם לאו תאוכלו מהם:
אם תאבו ושמעתם. הביא ראיה לדברי ר"ל ממ"ש אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו. והיל"ל שבהיפך שאם לא תשמעו יביא עליכם רעב. ובהכרח שיפורש ע"פ מדה ט' וממעל אם תמאנו ומריתם יהיה לכם רעב כנגד טוב הארץ תאכלו וכאלו מפורש גם כלול בזה כאלו כתוב עוד אם תאבו ושמעתם חרב תאכלו שתאכלו החיות שקרויות חרב וכנגד מ"ש ואם תמאנו ומריתם חרב תאוכלו שהחיות יאכלו ויבלו אתכם וכמ"ש לקמן סימן ה' שהחרב רומז להחיות שראה דניאל:
חרובין תאכלו. דרשה אחרת וד"א שיהיה פירושו דבר והפכו שאם תזכו תאכלו טוב הארץ ואם לא תזכו תאכלו חרובין דבר של דלות הארץ שהוא מענין רעב שע"פ מדה כ' וממעל א"ת תאוכלו אלא תאכלו וא"ת חרב אלא חרובין ויתכן שלרבים יאמר חרובין ולאחד יאמר חרב. ועי' לקמן פרשה ל"ה סימן ו' ספרי עקב סוף פיסקא מ':
עביד תשובה. שהחרובין הם מאכל עזים בא"י במשנה אין מרסקין את השחת ולא את החרובין לפני הבהמה בשבת (שבת פרק כ"ד משנה ב') ומתוך הדחק אוכלים העניים ואז הוא נכנע ועושה תשובה. ועי' שיר פסוק משכני דף ז' ב': תני ר' חייא עי' שמ"ר פרשה ט"ו סימן כ"ח בדרך נפלא ותנחומא כאן סימן ז' באריכות: