1
רפאות תהי לשרך. הוא הטבור וכשנותנים כוס עקרים על הטבור מתרפאים המעיים:
2
כי חיים הם למוצאיהם. ולכל בשרו מרפא: וחז"ל סמכו כל ענין אל מה שיאות לו הראש והגרון שייך להם העטרה והענק אף על פי שצריכים ג"כ רפואה וכמ"ש חז"ל חש בראשו יעסוק בקורה והלב והטבור שאין שייך בהם תכשיטין הזכיר בהם הרפואה:
3
שהיה לבו עצב עליו. ואף שאין השכינה שורה מתוך עצבות לנחם שאני וכמ"ש ב"ר פרשה ח' ופרשה פ"ב סימן א' וסי' ג' שמ"ש וירא אלהים עוד אל יעקב ויברך אותו שברכו ברכת אבלים: