אל תרא יין. במ"ר פרשה יו"ד סימן ב' אסתר ריש פרשה ה':
כיס אחד יהיה לכלנו. ור"ד גורלך תפיל בתוכנו משמע שיפילו גורל שיקבל כל אחד חלקו ואיך אמר כיס אחד יהיה לכולנו והם שני כתובים מכחישים ועוד שהרי באים לפתות כמ"ש כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל ואיזה פתוי הוא שיהיה להם כיס אחד ע"כ דורש ומכריע שמ"ש כיס אחד הכוונה אשה זונה אחת לכולם וזהו הפתוי שההכנסה שלהם יהיה הרבה שימלאו בתיהם שלל אך ההוצאה ימעטו שלא יהיה לכל אחד אשה ובנים וכמסופר בספרי יעאגראפיע שנמצא אומה אחת בקצה תבל שכל בית אב אין להם רק אשה אחת לכוונה שלא ירבו ולמעט ההוצאה וכן מ"ש כאן כי יתן בכוס עינו פי' ג"כ באשה ומ"ש יתהלך במישרים למוד מענינו שהוא לרעה שיהיה אצלו הכל ישר אם טמאה אם טהורה:
שמטמא את הטהור. עיין מ"כ והשכור אינו יודע להבחין ולהבדיל וזהו במישרים. ועי' בל"ב מדות מדה י"א שדורש שמי שיתן בכוס עינו אפילו יתהלך במישרים אחריתו כנחש ישך:
וודאי מסמיק לי'. שמ"ש יתאדם בלשון התפעל והיין בעצמו כבר הוא אדום מתולדתו אלא פירושו שיתפעל האדם ששותה שיתאדם פניו:
וכשוכב בראש חבל. מי הוא זה ששוכב בראש חבל ודורש על התרנגול שטבעו שלעת ערב פורח לו למקום גבוה להיות שם כל הלילה וא"כ יקשה למה דווקא בראש חבל ע"כ דורש עוד על מנהיג הספינה שמקומו בראש התורן ועל שם שהתורן עשוי על ידי חבלים נקרא מי שיושב שם בשם רב החובל ושאר העוסקים בשם חובלים והם מתנועעים תמיד ע"י הספינה:
הלמוני בל ידעתי. הכאה שתלוי בידיעה היינו חשבון הכוסות שמשכרים בו בעת שכרותו וכמ"ש שכורי אפרים וגו' הלומי יין הכאת הדעת וערבוב הראש ואע"פ ששוכח חשבון הכוסות אך עיקר היין נא ישכח ויבקשנו עוד:
שמשמין דעיינין. פי' במ"ע עינים אדומות כשמש פירוש אחר על שנראה לפני השכור תמונות כמו כדורי השמש מבלבול הדעת וערבוב הדמיון:
כנחש ישך. וכצפעוני יפריש כמו שנשך הנחש לאדם וחוה שהחטיאם ונעשנו על ידו וכן הוא במ"ר שם. ומ"ש שהפריש בין אדם לחוה כמ"ש ב"ר פרשה כ' סימן י"א שפירש ממנה ק"ל שנה:
ענבים היו. כמ"ש ב"ר פרק ט"ו סי' ז' וש"נ:
ענבימו ענבי רוש. אשכלות מרורות למו. ור"ד כי מגפן סדום גפנם וגפני סדום נעשו כאבני גפרית א"כ מ"ש מרורות פי' שהביאו מרורות לעולם:
בין נח לבניו. ב"ר פרשה ל"ו סימן ה' ו' ז':
בין לוט לבנותיו. תחלה היו בנות כשרות וע"י היין נעשו זונות עי' ב"ר פרשה נ"א סימן ט' י' י"א:
בין אהרן ולבניו למיתה. ובשביל מאמר זה הובא כל הדרשה לכאן:
ומינה בן בית אחר תחתיו. ובנמשל על אלעזר ואיתמר וכמ"ש במדבר ג' וימת נדב ואביהוא וגו' ויכהן אלעזר ואיתמר:
דתני רבי שמעון. לקמן סוף הפרשה גי' ר' ישמעאל עי' לקמן פרשה כ' סימן יו"ד:
לאמר לבנים. ת"כ כאן ובקה"ר סוף פסוק טובים השנים דף צ"ה:
לכך חבבו. על ששתק קבל שכר על שתיקתו כמ"ש בסוף סימן ב' ויחוד הדבור היינו מ"ש וידבר ה' אל אהרן לאמר. ועכ"ז הפירוש שאמר למשה שיאמר לאהרן כמ"ש בריש מכילתא שאהרן ממועט מכל הדברות שבתורה חוץ מג' מקומית ע"ש וכן כאן אלא שכתוב לאהרן לחבבו ולכבדו: