לא נתן ד"ה כו'. ועי' בשמ"ר פ' י"ח סי' ג' שהם שייכים להבנת דברי המאמר המופלא הזה:
שהעמידה יהודים בעולם. כמ"ש שמ"ר פ"א סי' י"ג ג"כ על יוכבד שנקראת שפרה שהעמידה ישראל וכו' ע"ש. והנה שם יהודים לא נזכר בתו"נ רק באסתר עזרא נחמית ובת"א אלהי העברים תרגם אלהא דיהודאי וכן העבריות יהודיתה. ובילקוט כאן הגירסא שהעמידה הודיא בעולם ופי' ג"כ על שהעמידה ישראל שהם מהוללים וכמ"ש בלאה באמרה הפעם אודה את ה' ע"כ קראה את שמו יהודה:
שהוריד את התורה. כמ"ש עיר גבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה:
שהוריד את השכינה. כמ"ש בסדר יתרו כי ביום השלישי ירד ה' על הר סיני. וכמ"ש ב"ר פ' י"ט סי' ז' עמד משה והורידה מלמעלה למטה:
שחבר את הבנים. וזהו חבר אבי שחבר לאב וזהו ע"פ מדה ט'. גם דורש שתיבת אבי שייך למטה כי אבי הוא סמוך:
הפורענות. יתכן שמרומז במ"ש שוכו בשי"ן שמאלית כאלו הוא בשי"ן ימנית מלשון וישוכו המים וחמת המלך שככה שהעביר הפורענות ושככה חמתו:
שסוכן ברוה"ק. כמ"ש מגילה פרק א' יסכה זו שרה שסוכה ברוה"ק וכן הוא בס"ע פרק כ"א ומשה היה אב לכל הנביאים כמ"ש סוף בהעלותך לא כן עבדי משה וגו':
נביא סכיא. כמ"ש ש"א ט' י"ב כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה:
הבנים מקוין. וזהו יקותיאל אבי כנ"ל אצל חבר:
ויזר ע"פ המים. וס"ד וישק את בני ישראל שעי"ז נתברר מי שחטא שעגל ועי"ז הזניחם מחטא העגל:
יו"ד שמות וכו'. וצ"ע למה אינו חושב בן נתנאל וכן הסופר וכן אביתר: כי טוביה. עי' שמ"ר פ' א' סי' כ' שזהו דעת ר' ישעיה אך דעת ר"י על שהגון לנביאות ועי' בפירושי שם ועי' בסוטה שם דף י"ב דעת ר' יהודה וצ"ע כאן:
אף שמעיה וכו' ויכתבם שמעי'. פירוש מאמר זה בנוי על יסודי התורה שעל כתוב להבין דברי חכמים וחידותם. ע"פ המבואר בברייתא דל"ב מדות מדה י"ז וז"ל כיוצא בו ומשפחות בני קהת ומשפחות בני הגרשוני ומשפחות בני מררי וכו' אבל לא מצינו שצוה הקב"ה את בניו להיות כ"ד משמרות והיכן שמענו אלה פקודתם לעבודתם לבא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוה ה' אלהי ישראל מלמד שמצוה זו מימי משה ואהרן הרי מפורש שמצוה זו של כ"ד משמרות כהונה היה ביד משה ואהרן והנה בד"ה כ"ד מפסוק ה' ו' שמדבר שם מתיקון המשמרות כתוב שם ויחלקם בגורלות וגו' ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר וגו' עד פסוק י"ט אלה פקודתם וגו' והפסוקים מכחישים תחילה תלה בדוד ושמעיה הסופר והשרים ואח"כ אמר ביד אהרן ולא כתב שהמצוה היה ע"פ משה רק ביד אהרן. ועוד הלא כתיב בשמואל ב' י"ז ושרי' סופר ובשמואל ב' כ' כ"ה ושיא סופר וכאן כתיב שמעיה בן נתנאל הסופר הלוי משמע הסופר הידוע ולא נזכר בשם זה בכל התנ"ך ועוד דקדוקים שלא רציתי להאריך כאן ע"כ דרשו להכריע מדת ממעל שמ"ש ויכתבם שמעיה הכוונה באמת על משה שהוא סופרן של ישראל הידוע ובראש הענין הודיע שמשה כתב המצוה ובסוף כתב שהיתה המצוה ממשה ביד אהרן שיעשה אהרן הסידור שהוא אביהם ושרם ובזה הכריע הכחשת הפסוקים הנ"ל ומקצת דברים אלו כתבתי בספרי מדרש תנאים במדה הנ"ל ומה שקצרתי כאן הארכתי שם וכן בהיפך:
מכל השמות שנקראו. שמ"ר פרשה א' סי' כ"ו ע"ש עוד: