רבי תנחום בר חנילאי. דבריו מובא פה דרך אגב בשביל הדרש שדרש לקמן בנוהג שבעולם השייך לפ' ויקרא וכן הוא בתנחומא ועי' מדרש תהלים ק"ג:
פתח. פי' של תיבת פתח שבכל המדרש כתבתי בריש בראשית. והרי זה נדרש ע"פ מדה כ' אא"ע לעליונים ת"ע לתחתונים הם הצדיקים שהם מלאכיו גבורי כח שמתגברים על יצרם לעשות דברו ולשמוע וכו':
ולא כל מלאכיו. אלא הנבחרים של המלאכים הם הצדיקים היותר שלמים על דרך הכתוב ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא פי' דומה למלאך ה' בקדושתו ובתשוקתו לבוראו וצניעותו דלא נוכל לפרש וישלח מלאך כמשמעו דהלא ידענו כי משה הוציאם ע"כ דורש ומכריע ע"פ מדה כ' אא"ע למלאך ת"ע למשה כמ"ש אצל פנחס וחגי הנביא. ועי' לקמן פרשה ט"ו סי' ה' לפני המלאך זה משה:
והלא פנחס היה. פי' דאי כפשוטו מה ענין המלאך אל גלגל והלא מקומו בשמים אך בגלגל היה מקום אוה"מ ושם היה מקום פנחס הכנה"ג והנביא וכמ"ש (שופטים כ׳:כ״ז-כ״ח) וישאלו בני ישראל בה' ושם ארון ברית האלהים וכו' ופנחס בן אלעזר עומד לפניו ומעשה זה של עליית מלאך ה' הוא בשופטים ב' אחר מיתת אלעזר שמבואר בסוף יהושע שאז היה פנחס הכה"ג והנביא וכמ"ש בד"ה א' ט' ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו. ומ"ש בוערות כלפידים עי' לקמן פ' י"ט סי' א' ופרשה ל' סי' ב' מראיהם כלפידים עי' מש"ש (ורש"י על פסוק ויעל מלאך ה' הביא דרשה זו בשם סדר עולם כמ"ש בסדר עולם פרק כ' שמ"ש בשופטים ו׳:ח׳ ופסוק ח' וישלח איש נביא אל בני ישראל זה היה פנחס והיינו ע"כ ממ"ש בד"ה פסוק שהעתקתי לעיל לפנים ה' עמו והרואה יראה שלשון שני הנבואות דומים זה לזה ובשני הנבואות כתוב ולא שמעתם בקולי ושם פסוק י"א כתוב ויבא מלאך ה' היינו ג"כ הנביא פנחס הנ"ל הרי שנקרא נביא ומלאך ומ"ש שם פסוק י"ב וירא אליו מלאך ה' בהכרח הכוונה מלאך ממש ולמוד מסופו. והולך לשיטתו בפרק י"ב שפלגש בגבעה שכתוב שם שפנחס היה עומד לפני הארון היה בימי כושן רשעתים שהיה מיד אחר יהושע ואלעזר ואז היה פנחס כה"ג ונביא. ויתכן שמ"ש ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים פי' שעליתו והשגתו ברוה"ק שהיה ה' עמו היה בגלגל כשהיה אוה"מ שם ובוכים היינו שילה כמ"ש זבחים קי"ט שנקראת תאנת שילה מלשון תאניה ואניה וכאן דורשין גם על בוכים על שבכו שם וכתוב שם ויזבחו שם לה' היינו בשילה ודוק) ועי' עוד במדרש רבה פרשה יו"ד סוף סי' ה' שהוא שייך כאן:
בית אב הוא מלשון הגמ' אבוהון דכולהון דם וכן בשיר רבה על פסוק ישקני זה אומר בית אב של הלכה וכו' ופי' הדברים הוא כמ"ש הרד"ל:
גבורי כח עושי דברו. דברו משמע דבר אחד שצריך להיות גבור כח לקיימו ועל זה שאל על איזה דבר כיון ותירץ שפירש ע"פ מדה ז' וי"ז שמדבר בשביעית שנקרא דבר ולקיומו צריך להיות גבור כח ור' הונא בשם ר' אחא בא להוסיף על דברי ר"י ממ"ש עוד לשמוע בקול דברו שהיל"ל בהיפך שומעי דברו לעשות דברו ע"כ דורש על ישראל בהר סיני שהקדימו עשיה לשמיעה. ובתנחומא כאן מקדים דברי ר"א לדברי ר"י:
אם יוספים אנחנו. בתנחומא מוסיף לדרוש פה דברים נפלאים ע"ש. ומ"ש גבורי כח קאי גם על מ"ש לשמוע בקול דברו. ע"פ מדה כ"ב שהיה גבור כח לשמוע: