1
ששעת מיתתו וכו'. ד"ר פרשה ז' סי' ה':
2
האשה יושבת על המשבר. שאז עת ללדת ואז עת למות ועי' שמ"ר פ' מ"ו סי' ב':
3
ולמה אינון צווחין לה מחבלתא. כמ"ש שמה חבלה אמך שמה חבלה ילדתך ודורש מלשון משכון:
4
למה נסמך שאול אצל רחם. ברכות דף ט"ו ושם דרך ק"ו מה רחם וכו' ועי' ילקוט משלי ל' וזהו עת ללדת מרחם וכמו כן עת למות בשאול שהוקשו זה לזה לענין תחיית המתים: