ר"א ור"י בן לוי. מ"ש בן לוי ט"ס הוא כי הכוונה על ר"י בן חנניה חבירו של ר' אליעזר הגדול כמ"ש להלן וכן בויק"ר ריש פ"ד ג"כ הגי' ר"א ור"י ושם מבואר כל הענין. גם כאן חסר וכצ"ל ר"א ור"י ר"א אומר מקום המשפט וכו' ולהלן פסוק זה מבואר דעת ר"י:
ואת אוריה. כמ"ש ירמיה סוף כ"ו שהרגו יהויקים בירושלים:
באיזה מקום הרגו את זכריה. פתיחתא כ"ג דאיכה רבתי וש"נ. סנהדרין צ"ו:
בימי בחורותיך. עד אשר לא יבואו ימי הרעה קודם שבא נבוכדנאצר ונבוזראדן:
רנ"ב שנה מן יואש ועד צדקיה. היינו שנת מות יואש והריגת זכריה היה שנה אחת קודם מות יואש כמ"ש בדה"ב כ"ד פסוק כ"ב וכ"ג והחשבון של רנ"ב שנה אמציה בן יואש כ"ט עזריה נ"ב יותם ט"ז אחז ט"ז חזקיה כ"ט מנשה נ"ה אמון ב' יואשי' ל"א יהויקים י"א צדקיה י"א הרי רנ"ב:
גרפו כל עפר ועשו כל ערמה. דורש מ"ש כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שבאמת שפכו דמו לארץ אלא שע"פ נס לא נבלע כאלו היה על צחיח סלע ומ"ש לכסות עליו עפר ג"כ פי' שעפ"י נס לא הועיל כיסוי עפר וכאלו לא היה במקום שיכולים לכסות וזהו מ"ש ונתתי את דמה על צחיח סלע:
שלא יובלע למטה. לבלתי הכסות (שלא יועיל כיסוי מלמעלה):
שבע עבירות. עבירה אחת של שבע אסורים שכל אחת לבדה חמורה בפ"ע. ומ"ש וטמאו את העזרה כמ"ש בדה"ב כ"ד כ"א וירגמו אבן במצות המלך בחצר בית ה' והחצר היא העזרה. ומ"ש ביום השבת וביום הכפורים צ"ע מנין לו:
שמה כתיב ויגוף. ומאחר שנעשה מדת הדין למטה במ"ש עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו וכו' לא היה לו לעשות מדת הדין במ"ש ויגוף והשיבה רוה"ק שכאן החטא בכפלים ע"כ העונש בכפלים שאלו היה החטא זה עצמו בעת אחר לא היו נענשים כ"כ:
שני דברים ביד. ויק"ר פ"ד סוף סי' א' ד"ר פרשה ה' סי' ד' עי' שם ושם:
לבלתי אכול הדם. וס"ד כי הדם הוא הנפש:
ועומרת במדת הדין. היינו ביד ויש לה לידע מהו מדת הדין ועכ"ז יוצאת ממדת הדין וחוטאת וזהו מקום המשפט שמה הרשע: