העפר על הארץ. כשהיה שתהא יציאתו כביאתו:
פתר קרייה במקדש. איכה רבתי פתיחתא כ"ג וש"נ ומבואר כל הענין:
משניות גדולות. לעיל פסוק איש אשר יתן וש"נ:
ומצפצפת. והב"ק מנהמת כיונה כמ"ש ריש ברכות וזהו לקול הצפור:
נתיירא. שלא יעשה לו כמו שעשה לסנחריב וכמ"ש באיכה רבתי פסוק לא האמינו ובפתיחתא כ"ג הנ"ל:
קסמה של ירושלים בימינו. לסימן הצלחה וכדמיון גורל של יום הכפורים:
כלורכין. פי' במ"ע שרי אלפים בלשון רומי:
ספקלאטור. פי' ממונה להרוג הרוגי מלכות ועי' לעיל פסוק אם ישוך:
כבשין וכולם. וכל מה שצריך לכיבוש מבצרים ומלחמות:
כקסם שוא בעיניהם. וס"ד שבועי שבועות להם:
שנדרשת ז' מז'. כמ"ש במ"ר פרשה י"ט סי' א' מזוקק שבעתים:
צריך היקף חד מתלתא. שלפי הטבע צריך היקף שלש של הרום שאם הרום ג' אמות צריך להיות רחב אמה ואז יוכל לעמוד כדמיון האדם שגובהו נחשב ג' אמות ורחבו אמה:
כספם בחוצות ישליכו. וס"ד וזהבם לנדה יהיו לצלמו של נ"נ שעבודת כוכבים מטמא במשא כנדה וכמ"ש ד"ה ב' כ"ט ה' והוציאו את הנדה מן הקודש:
כדו של ברוך. שירמיה מתנבא ומשפיע ברוה"ק וברוך מקבל ממנו כמו בכד מן המבוע:
כדו של ירמיה. שבענין כתובות מגילות קינות היה ברוך המבוע והעיקר וירמיה צריך לו וכתיבת ברוך המגילות היה ג"כ ברוה"ק:
לך לך. מארצך היינו מבבל וכמ"ש אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים היינו בבל ושנער ועי' ב"ר פרשה ל"ט סי' ח' וצ"ע. אך הדבר מפורש בסוף נח ויצאו מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם ואח"כ באו לארץ כנען ודו"ק:
גם בבל לנפול וכו'. וס"ד גם בבל לנפול חללי כל הארץ היינו של דור המבול:
שנער שננערו. ב"ר פרשה ל"ז סי' ד' וש"נ ומבואר:
והרוח תשוב וכו'. ואחר כך כתוב הבל הבלים אמר קהלת ועי' מ"כ שצ"ל כיון שראה שלמה או צ"ל התחיל עליהם איכה ישבה. אך כוונת המדרש מ"ש התחיל עליהם בהבל הבלים היינו בדברי קינות שמדברים מדברי תוהו והבל וחושך: