בקש קהלת למצוא. דברי חפץ וכתוב יושר דברי אמת ולא פירש איזה דברי חפץ ולא פירש אם מצא או השיב לו בקשתו ודורש ע"פ גז"ש ומדה י"ז שהכל מפורש שמ"ש בדברי חפץ פירושו מתן שכר מצות כמ"ש כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה' ופי' חפצתי שיעשו כן ישראל. והשיב לו וכתוב יושר דברי אמת פי' שכתוב בספר התורה שנקרא ספר הישר וכמ"ש ב"ר סוף פרשה ו' ע"ש ותבין כאן וכמ"ש אשר אנכי מצוך היום לעשותם ודרשו היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. ועי' ד"ר פרשה ו' סי' ב' שאין לעמוד על מתן שכרן של מצות ומ"ש מה רב טובך. שגם מפסוק זה ראיה שאין לעמוד בעוה"ז על מתן שכרן של מצות. ויתכן שכאן סובר המדרש שמ"ש על ספר הישר פירושו על ספר תהלים שחברו דוד שנקרא ישר כמ"ש אשר עשה הישר בעיני ה'. ומ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ זה שייך למ"ש בקש קהלת למצוא דברי חפץ היינו למצוא מתן שכרן של ישראל שנקראו ארץ חפץ והיינו מתן שכרן של מצות שעושין וכנ"ל:
על מתן שכרן של תורה. היינו ג"כ באופן הנ"ל אצל מתן שכרן של מצות ומ"ש על ספר הישר היינו בספר התורה כנ"ל. ומ"ש עין לא ראתה פי' שגם מפסוק זה ראיה גם יתכן שדעת המדרש כאן שמ"ש כתוב יושר הוא ישעיה הנביא שהנביאים נקראו שרים כמ"ש גלה סודו אל עבדיו הנביאים וכתיב ולישרים סודו:
אם תעירו ואם תעוררו. עי' שי"ר פסוק זה בסופו ותבין כאן:
ועל ספר הישר כי יום נקם בלבי. כנ"ל על ישעיה ויותר נכון שכוונתו ובתורה כתוב לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם וכוונתו אחת לשני פסוקים אלו לי נקם ופי' לי נקם אני היודע הנקם שאשלם לעת תמוט רגלם ואין אחר יודע: