זה היה ראוי להכתב. מכילתא פסוק אמר אויב ארדוף והענין שכאן אמר אני קהלת וגו' ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים ואחר שדרש וחקר מצא שהוא ענין רע וגו' עד והנה הכל הבל ורעות רוח אך קודם שדרש וחקר איך יאמר הבל הבלים הכל הבל. א"כ פסוק זה אני קהלת היה ראוי להיות תחלת הספר:
אמר אויב ארדוף. ספור המעשה כסדר תחלה כשהיה בביתו אמר פרעה לעבדיו ארדוף אשיג ואח"כ באו לים ואח"כ נקרע הים ועברו ישראל ביבשה ואח"כ סוס ורוכבו רמה בים ואיך התחיל בפסוק סוס ורוכבו שהיה לו להתחיל בפסוק אמר אויב:
ויהי ביום השמיני. שכתוב שם שירדה ובאה שכינה למקדש ואח"כ ולא יכול משה לבא אל אהל מועד שכתוב בסוף פקודי וכן מפרשת קח את אהרן שבסוף סדר צו עד ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים וגו' ואח"כ ויהי ביום השמיני וכמ"ש רש"י בחומש ואח"כ ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד:
ודכוותיה אתם נצבים. היינו ממ"ש בסוף נצבים ויקרא משה אל כל ישראל וכשבאו אמר אתם נצבים וגו'. לעברך בברית ה' ואח"כ כל ספר דברים עד אלה דברי הברית וגו' ועי' ד"ר פרשה זו סוף סי' חי"ת בירור הדברים:
ודכוותיה ויאמר ה' אל יהושע. כי בריש יהושע כתוב ועתה קום עבור את הירדן משמע שכבר היו אצל הירדן ולא היה חסר אלא שיקום ויעבור ועדיין היו כמה מעשים המפורשים עד שלא באו אצל הירדן אלא שזה היה מאוחר ופסוק היום אחל גדלך היינו במה שיתחיל לדבר עמו ביחוד ולצוותו מקומו קודם כל הדבורים שדבר עמו:
ודכוותיה שמעו מלכים והאזינו רוזנים. אנכי לה' אנכי אשירה אזמר שפסוק הכנה והכרזה לשירה והיה ראוי להיות בפסוק ראשון והתחיל בפסוק בפרוע פרעות שהוא שייך לקמן באמצע השירה:
ודכוותיה בשנת מות המלך עוזיהו. וכתוב שם פסוק ח' ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו הרי שנבואה זו היתה תחלת נביאותו קודם ששלחו והיה ראוי שיהיה נבואה ראשונה והתחיל חזון ישעיה שהיה אח"כ:
ודכוותיה הלוך וקראת באזני ירושלים. שהיה ירמיה מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין ולא בירושלים היה לו להזכיר תחלה שצוה אותו לילך לירושלים להתיבאות היינו פסוק הלוך וקראת באזני ירושלים ואח"כ שאר נבואות:
ודכוותיה ויאמר אלי בן אדם חוד חידה. ומפורש בפתרון החידה שזה היה מיד אחר גלות יויכין וראשית ממלכת צדקיה והנבואה של ריש יחזקאל נאמרה בשנה החמישית לגלות המלך יהויכין:
אני בער ולא ארע. ואח"כ כתוב ואני תמיד עמך ושני פסוקים אלו הפוכים בפנינם ואינם שייכים זה לזה אך פסוק ואני בער שייך בתחלת המזמור שהוא תחלת הספר הג' אך טוב לישראל אלהים לברי לבב אך אני בער ולא אדע וגו' ואני כמעט נטיו רגלי שהפסוקים שייכים זה לזה ועוד אחר שאמר עד אבא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם ואיך אמר ואני בער וגו' אלא כנ"ל שפסוק זה אין מקומו כאן:
ודכוותיה אני קהלת. מבואר בריש המאמר ובעבור שפסוק זה עיקר הדרשה השייך כאן התחיל בו וסיים בו:
הוינא כד הוינא. היינו דעת ר' אוניא שסובר בסמוך בסוף פסוק זה שהיה הדיוט ומלך והדיוט ומה טעם אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים הוינא כד הוינא וכדו לית אנא מידי כנ"ל בסוף הדרשה ולא כאן וכ"ה בהדיא בשי"ר פסוק ראשון ודברי ר"ח ב"ר יצחק צ"ע מה הוסיף:
מלך והדיוט ומלך. וכל השנים שחיה עד שלא מלך בכלל מלך הוא שהרי הובטח על זה ע"פ נביא מקודם בריאתו וכל השנים שמלך קודם שהשליכו האשמדאי היה מלך ואחר שהשליכו נעשה הדיוט ומסכן ועני ואז אמר הייתי מלך על ישראל ולא עתה ומ"ש הדיוט ומלך והדיוט וכן עני וכו' וכן טפש וכו' לא יתכן כפשוטו שהמעמד הראשון שלו היה טפש ועני שהרי מפורש כתוב שאמר לו דוד כי איש חכם אתה הרי שמטבעו ומתחלתו היה חכם ובהכרח לומר שכוונתו שאחר שהיה מלך וחכם ועשיר עברו עליו ג' עולמות שנעשה עני ועשיר ועני וכן הדיוט ומלך והדיוט וכאן שייך מ"ש לעיל הוינא כד הוינא שבפעם הג' שהיה הדיוט ועני אמר הייתי מלך על ישראל בירושלים היינו כשהיה מלך על ישראל לבד בפעם השני כי בפעם הראשון היה מלך על כל העולם ועל העליונים ואח"כ נעשה הדיוט ממש וחזר למלכותו על ישראל לבד ואח"כ נעשה עוד הפעם הדיוט ועיין כל זה שי"ר פסוק ראשון איך שיתכנו הדברים וגם אין הכוונה שנשאר הדיוט לעולם שהרי מפורש כתוב וישכב שלמה עם אבותיו ויקברוהו בעיר דוד אביו הרי שמת במקום מלכותו ונקבר בקבורת מלכים אלא שבא לדייק מפסוק זה על ג' עולמות לבד מה שיש ללמוד מפסוקים אחרים ודו"ק: