חזית איש. עי' ריש שי"ר וש"נ ומבואר ושם באריכות:
בקש ליתן להם. צ"ע איך שייך לומר שבקש ליתן להם ולא נמצא וכו' הלא ידוע שהיה עני ואיך יבקש דבר שאין ביכלתו לקיים ויתכן על דרך המעשה שהובא בתענית באשתו של ר' חנינא בן דוסא שנכנסה ליקח מרדה לרדות הפת שלא לשה ולא אפתה אלא סמכה על הנס וכן כאן נתן ידו לכיסו אולי ימצא בדרך נס ולא מצא בגשמיות אך המציא לו הקב"ה מלאכים בדרך פלא:
שתתן ידך ואצבעך. שיושיט ידו ויניח אצבעו עכ"פ עמהם שיהיה נראה כעוזר להם אך כוונתם היה שישאו אותו עם האבן ומ"ש נמצאו עומדים בירושלים משמע בלא עת שברגע עפו ופרחו לירושלים עם ר"ח ועם האבן כדרך מלאכים:
נכנס ללשכת הגזית. לשאול אצל הסנהדרין שיושבים שם מה יעשה עם החמש סלעים שפסק ליתן להם והושיבו לו שמה שפסק היה בטעות שאם היה יודע שהם מלאכים לא היה פוסק:
איש מהיר במלאכתו. במלאכת שמים בתורה ובמצות ומהיר במלאכת נדבת האבן ששיבבה וסידקה בעצמו ולכך שלח לו מלאכים שיעשו במהירות:
לבלווטוס. הוא איש גדול ונשוא פנים בפני המלך:
הוא נותן לי. פי' כי אין לשאול הרבה דברים כאחד כי אם דבר אחד אשר ישאל יפעול שיותן לו ע"כ טוב לשאול דבר כללי שכולל דברים רבים:
את החכמה והכל בכלל. החכמה היא התורה נקראת בתו של הקב"ה כמ"ש שמ"ר ריש פרשה ל"ג וכמ"ש משלי חי"ת ואהיה אצלו אמון בדמיון בת ומפורש שם שכל הטובות בכללה לי עצה ותושיה וגו' עושר וכבוד אתי הון עתק וגו':
חלום עומד על כנו. ואצל פרעה כתיב והנה חלום ופי' רש"י והנה נשלם חלום שלם לפניו והוצרך לפותרים. וכאן שהחלום מפורש ומבואר ואינו צריך לפותרים כלל בהכרח לפרש והנה חלום שנתקיים על כנו:
על מה מצויץ על מה נוהק. לא אמר מה מצויץ מה נוהק שהיה משמע שהיה מבין בציוץ העוף וכן בניהוק החמור מה מתכוונים ורוצים בציוצם וניהוקם אך לא כן הוא שאין העוף מוציא רק קול אחד תמידי בלי שנוי ואין לו בינה לכוון דבר בציוצו וכן החמור בניהוקו רק לפעמים הקב"ה עושה שליחות ע"י עוף ואז החכמים מבינים בציוצו על מה מצויץ וכן בחמור על מה נוהק כענין המעשה בגמרא בעילת ברח ובזוה"ק מענין ניהוק חמורו של ר' פנחס בן יאיר שהיו מבינים על מה היה:
לגמרה של תורה. כי כל החכמה העליונה הנסתרת כלולה הכל בתורה אלא שכל אחד משיג לפי כחו והנביאים ובעלי רוח הקדש הכל בכח התורה אלא שאצל בעלי שכל פשוט הכל בהעלם ואצל בעל שכל האלקי הכל בגלוי וכמ"ש דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך דוק והבן:
מיד שרתה עליו רוה"ק. שאול כשנמשח שרתה עליו רוה"ק לגבורה ומלחמה ונצחון על נחש בני עמון. ודוד כשנמשח שרתה עליו רוח הקודש לגבורה ומלחמה ונצחון. אך שלמה שנמשח והתפלל על החכמה שרתה עליו רוה"ק על החכמה העליונה עד שאמר שלשה ספרים ברוה"ק ומ"ש מיד אינו כמשמעו אלא מכח רוה"ק ששרתה עליו מיד זכה שאמר ג' ספרים כל אחד בשעתו כמ"ש בשי"ר פסוק ראשון באריכות ובילקוט ריש קהלת: