היום קובל לפני הקדוש ברוך הוא. לשון קובלנא וקטרוג שימיך קרבו לפני לקטרג עליך שתמות כי ברית כרותה לשמש לממשלת היום להאיר ולהנהיג הטבעים ממגד ותבואות שמש וגו' וכל ימי משה לא הצטרכו ישראל למנהיג הטבעי וכל זמן שהיה משה בממשלתו היה המנהג הטבעי נכנע למשה אך כאשר נגזר עליו מיתה ואיתרע מזליה אז נתגבר כח ממשלת השמש וקטרג על משה שימות בכדי שישוב השמש לממשלתו וזהו הן קרבו ימיך @88 דף קיז ע"ב אותם לקטרג עליך שהיו נכנעים לך עד עתה ועי' ב"ר פרשה צ"ו סי' ד' ומש"ש. וכמ"ש יחזקאל כ"ב ד' ותקריבו ימיך ותבא עד שנותיך שהקרבת ימיך שיקטרגו עליך:
י"ג תורות. וזה צ"ע וחקירה מנין לחז"ל כל זה שכתב י"ג תורות ביום זה באיזה שעות דבר שצריך כמה שנים ושי"ב תורות מסר לי"ב השבטים ואחד הניח בארון ובזה יתכן לומר שמ"ש שכתב ביום זה י"ב ס"ת אולי אין הכוונה שכתבם כולם בשלמות אלא הכוונה שכבר היו כתובים הי"ג תורות שכל מה ששמע ביום אחד כתב וכן בכל יום ולא היה חסר בכל התורה רק הסיום מפרשיות אחרונות וזה כתב ביום מותו אך מנין להם כנ"ל. והנה האיר ה' את עיני למנות כמה פעמים כתוב תורה בענין זה ומצאתי ראיתי שכתוב י"ג פעמים תורה בענין זה מפסוק ויקרא משה ליהושע שבסדר וילך עד סוף התורה וזהו מ"ש במדרש כיון שידע משה שעל כן צוה ליהושע כי אתה תביא ושם פסוק ט' כתוב ויכתוב משה את התורה הזאת ומכאן עד סוף התורה כתוב י"ג פעמים תורה היינו ח' פעמים התורה הזאת וששה פעמים השירה הזאת א' בפסוק ט' ויכתוב משה את התורה הזאת ב' בפסוק י"א תקרא התורה הזאת ג' בפסוק י"ב לעשות את כל דברי התורה הזאת ד' בפסוק כ"ד לכתוב את דברי התורה ה' בפסוק כ"ו לקוח את ספר התורה הזה ו' בסדר האזינו מ"ו את כל דברי התורה הזאת ז' בסדר ברכה פסוק ד' תורה צוה לנו משה ח' פסוק י' ותורתו לישראל הרי ח' פעמים תורה וששה פעמים השירה הזאת א' בסדר וילך פסוק י"ט כתבו לכם את השירה הזאת ב' בפסוק הנ"ל למען תהיה לי השירה הזאת לעד ג' בפסוק כ"א וענתה השירה הזאת ד' בפסוק כ"ב ויכתוב משה את השירה הזאת ה' בפסוק ל' את דברי השירה הזאת ו' בפסוק מ"ד השירה הזאת וכל שירות אלו פירושם האמיתי על התורה כמפורש בנדרים דף ל"ח על פסוק ועתה כתבו לכם את השירה הזאת שלמדו מפסוק זה שמצוה לכל איש שיכתוב לו ס"ת שהשירה הזאת פי' כל התורה ודרשו כן כי כתוב למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל ובפסוק כ"ו כתיב לקח את ספר התורה הזה וגו' והיה שם בך לעד והם ב' כתובים מכחישים וההכרעה שהשירה היא התורה וכן בפסוק כ"א וענתה השירה לפניו לעד כנ"ל על התורה ועוד כתב בפסוק כ"א כי לא תשכח מפי זרעו היינו השירה שבריש הפסוק והרי מפורש על התורה כולה שלא תשכח כמ"ש ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם והם ב' כתובים מכריעים וכמ"ש ויק"ר פרשה י"א סי' ג' שמ"ש כאן כי לא תשכח קאי על כל התורה אלא שהשירה והתורה ענין אחד ועוד כאן בפסוק כ"א כתוב על השירה כי אנכי ידעתי את יצרו וגו' ובפסוק כ"ז כי אנכי ידעתי את מריך וגו' וזה שייך לפסוק הקודם לקח את ספר התורה הזה הרי שהשירה היא התורה והתורה היא השירה וכמ"ש לעיל פרשה ח' ריש סי' ב' בהדיא ועי' עוד מ"ש בזה במ"ר פרשה י"ד סי' ד' ומזה תבין שמ"ש בפסוק ט' ויכתוב משה שכתוב בענין זה ג' פעמים התורה הזאת בהכרח לדרוש ע"פ מדה ל"ב שמקומם אחר פסוק ועתה כתבו לכם השירה הזאת כי תחלה נצטווה לכתוב ואח"כ כתב ועל שכפל הרבה פעמים התורה והשירה על כן דורש ע"פ מדה י' רק על שפעם אחת אינו מיותר שמורה לגופו על מצוה הקהל היינו בסדר וילך פסוק י"א בבוא כל ישראל וגו' תקרא את התורה הזאת אינו מיותר ואינו שייך לענין זה כלל והשאר כולם שייכים לענין זה שכולם כתובים אחר פסוק ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכנ"ל הרי י"ג פעמים שבעה פעמים תורה ששה פעמים שירה הרי שלש עשרה פעמים תורה והנה בפסוק הנ"ל ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה' ואל כל זקני ישראל ובפסוק כ"ה כתוב ויצו משה את הלויים נושאי ארון ברית ה' לאמר לקח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' וגו' וזה לפרש מ"ש בפסוק ט' הנ"ל ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה' לכוונה שישימו אותו בצד ארון ברית ה' ומ"ש במדרש אחד הניח בארון פי' כמפורש מצד ארון ועי' במ"ר פרשה ד' סי' כ' דבזה איכא פלוגתא דר"מ ור"י דלר"מ היה מונח בארון ממש ולר"י היה מונח מצד הארון ע"ש איך דורשים וכל זה היה ביום מותו ממש כמ"ש בריש סדר זה בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ודרשו היום מלאו ימי ושנותי היום נולדתי והיום אמות וכן בפסוק כ"ב ויכתוב משה את השירה הזאת ביום ההוא וכן בפסוק כ"ז הן בעודני חי עמכם היום (פי' עד היום) ואף כי אחרי מותי משמע שביום מותו אמר ועשה והנה על ספר אחד שהניח בארון מפורש וכאשר בארנו אך מ"ש שי"ב מסר לי"ב שבטים זה מרומז בפסוק ט' הנ"ל ויכתוב וגו' ויתנה וגו' ואל כל זקני ישראל ובפסוק כ"ה כ"ו לא כתיב רק אל הלוים נושאי ארון וגו' ופי' כמו שמסר ספר אחד אל הלוים כך מסר לכל זקני ישראל לכל זקני שבט ספר אחד וזה היקש גמור הרי שהיו י"ג תורות אחד ללוים לשום בארון וי"ב לי"ב שבטים ואע"פ שהי"ג תורות כתובים בכמה פרשיות פתוחות מאחר שהם בענין אחד של מיתת משה וראיה לדבר מספרי סדר עקב שחושב שם י"ב פעמים ארץ שכתובים בג' פרשיות שהם כנגד י"ב שבטים וכן כאן והיא ראיה אמיתית והתבונן בדרשה זו הנפלאה מיוסדת על אדני אמת מסולאות בפז המדות מוסכמת בדברי חז"ל מכמה מקומות:
רמז לשמש. היינו מ"ש בריש הסימן היום קובל שהשמש הוא לממשלת היום והרמז הוא שנתן רשות לשמש לטעון טענתו לשוב לממשלתו מטענת השמש כי נשבעת לי ושמת לי חוק ממשלת היום ונשבעת לנח עוד כל ימי הארץ קיץ וחורף זרע וקציר והיינו שבאופן זה יחיו כל עמי הארץ זרע נח וכל ימי משה לא הוצרכו ישראל לזרע וקציר ולמגד תבואות שמש ועתה נשבעת שימות משה כמ"ש לעיל פרשה ב' סימן ח' ובספרי ריש ואתחנן אם תבטל שבועה שנשבעת למשה גם אני אבטל שבועתך ואיני שוקע ואיני הולך וזז ממקומי:
בכיתי לקשה יום. איוב ל' כ"ה שצפה ברוה"ק שנתקשה היום כנגד משה ובכה עליו עי' ויק"ר פרשה כ' סוף סי' ה' ומש"ש שהוא שייך כאן:
קרא את יהושע. והתיצבו באוה"מ ואצונו משמע שיצוה ליהושע לבד ולא למשה והלא בפרשת פינחס וכן בסוף דברים ובריש ואתחנן כתיב ענין צווי זה ושם כתוב שמשה יצוה ליהושע וכאן אמר ואצונו אלא דכאן סמוך למיתתו ביקש שיהיה תלמידו של יהושע א"כ מ"ש וילך משה ויהושע בהכרח שהלך עמו כתלמיד משמאל רבו ולא לימינו ומ"ש ויעמוד הענן על פתח האהל הכוונה להפסיק בין יהושע למשה וכל זה דרשו ממ"ש קרא את יהושע ואצונו:
יודע הייתי מה מדבר עמך. אתה למדתני וממך למדת שלא אבקש כלל לידע מה אמר לך הקב"ה ועתה אקיים מה שאמר לי הקב"ה. ואף שאמרו בסנהדרין צ"ח כשנגלה נבואה לנביא גם שאר הנביאים יודעים היינו בענין נבואה של שליחות כדי שיוכלו חביריו להתרות בנביא הנשלח אך לא במדרגת נבואת משה ובדומה לו כאן ביהושע ודו"ק:
אהבה שאהב משה. שנתרצה משה להיות תלמידו מגודל אהבתו. והקנאה מרומז במ"ש מיד אחריו הנך שוכב עם אבותיך וקם אחר שכבר אמר הן קרבו ימיך אלא אחר שנתרצה להיות תלמידו חזר בו מהקנאה וביקש למות ואז אמר לו השי"ת עוד הפעם הנך שוכב עם אבותיך:
בעוה"ז הנהגת אותך. מרומז במ"ש הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה שעל שתמות כאן יקום העם הזה בתחיית המתים עמך ותבא עמהם כמ"ש לעיל פרשה ב' סי' ט' וש"נ:
ויזכור ימי עולם משה עמו. שלעתיד יזכור מה שמשה היה מנהיג עמו והעלם מים ונותן בו רוח קדשו ושואל עליו איו כדי שגם עתה יעשה כן על ידו ועמו: