הלכה אדם מישראל. עתה בא לפרש שמ"ש כי המצוה וגו' כי קרוב וגו' על התורה על כן הביא הלכה ששייך לענין התורה:
שכתוב אחר השירה. והשירה פירושו התורה כולה שהרי מפסוק זה למדו מצות כתיבת כל התורה וכמ"ש נדרים דף ל"ח וכמ"ש לקמן פרשה ט' סי' ט' באריכות ע"ש ומ"ש אשר אזכיר את שמי פירושו שגרמתי וצויתי להזכיר את שמי היינו לברך ברכת התורה וס"ד אבוא אליך וברכתיך ע"פ מדת מנגד שע"י עסק התורה אבוא אליך כשם שאתה בא אלי. וע"י הברכה וברכתיך והפסוק נאמר על לימוד התורה ביחיד כמ"ש ברכות דף ו' בהדיא:
כי בי ירבו ימיך. שהתורה מתפארת ומתהללת שבה תלוים כל הטובות כמבואר שם בפרשה והמברך עליה מורה שהוא מחברה ומשתעשע בה ע"כ יגיעו עליו ברכותיה:
שמא לרעתכם. כמ"ש לעיל פרשה ז' סי' ד' שמי שאינו מקיים התורה אחר שקבלה עונשו חמור וכמ"ש דניאל ט' י"ב ויקם את דברו וגו' להביא עלינו רעה גדולה אשר לא עשתה תחת כל השמים כאשר נעשתה בירושלים וגו' וכמ"ש באיכה א' אם יש מכאוב כמכאובי ומעמדינו בגלות ביד האומות הקדומות יוכיחו שאין רעה למעלה מזה גם אפשר לכלול בזה שמא לרעתכם על שלא נתנה התורה אלא לצרף הבריות בביטול כל התאוות וכל הרצונות ולא יקנא אותה אלא מי שיכניע את היצר הרע בתכלית וזהו לרעתכם בעבור רעתכם (וכמ"ש ביצה דף כ"ה מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהם עזים שיצרם קשה שלא תאמר שזהו לבד כל תכלית התורה וזהו כל כוונתו בה עמנו חלילה לומר כן שאם כן למה נתאוו לה מלאכי השרת שאין בהם יצר הרע אלא שלבד טעם הנ"ל לצרף הבריות סגולתה מתעלה מאד שיתאוו לה המלאכים שהיא כלי אומנתו של הקב"ה שברא בה כל העולמות וע"י מתעלה נפש האדם להיות לו מהלכים בין המלאכים לחיים נצחיים וכדומה המבואר מסגולתה בתנ"ך ובדברי חז"ל:
ונעלמה מעיני כל חי. ובפסוק הקודם והחכמה מאין תמצא:
אלו החיות. כמ"ש יחזקאל א' ומתוכה דמות ארבע חיות ועוף השמים הם המלאכים כמ"ש ויעף אלי אחד מן השרפים ובשתים יעופף כמ"ש לעיל פרשה ו' סי' י' עי' ב"ר פרשה צ"א סי' ט' ומש"ש:
לא נפלאת היא ממך. אבל מאחרים היא נפלאת וע"פ מדה י"ז אנו יודעים שהכוונה על המלאכים שכתוב עליהם ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה ושם ע"פ גז"ש וכאן ע"פ מדה י"ז אנו דורשים מדה ט' אבל ממלאכים נסתרה: