כענין שנאמר ושקל בפלס. שם הכלי ששוקלים בו נקרא פלס (בעזמען בלע"ז) ופעולות השיקול ע"פ מדת ממעל נקרא פליסה וזה בדברים גשמיים וכן בדברים רוחניים ושכליים נקרא שיקול השכל בזה פליסה מושאל מפליסת דברים הגשמיים:
לא תהא אומר. עי' תנחומא עקב סי' ב' כל מאמר זה ובמדרש תהלים מזמור ט' ובירושלמי פאה פרק א':
חוץ משתי מצות. שאין המשל נוהג בהם ואין ללמוד משתי מצות אלו שמתן שכר שוה בכל המצות שהרי משנה שלמה שנינו לפום צערא אגרא ואיך יהיה שוה שכר קיום שבת החמורה לשכר כסוי דם חיה ועוף ואיך יהיה שוה שכר כבוד אב ואם החמורה לשכר מצות שלוח הקן ועכ"ז בהכרח לומר שלכך העלים השכר בכל המצות כדי שנעשה כל המצות בתוכו ולכך פרט שתי מצות אלו שנדע שגם במצוה שנראה קטנה דומה בשכרה למצוה היותר גדולה. וזוכים ע"י הקטנה להשכר הגדול של אריכת ימים ובהכרח לומר שגם שכר האריכות ימים של מצוה הקלה אינו דומה לשכר אריכות ימים של החמורה ועל שהשכר האמתי הוא בעוה"ב אשר עין לא ראתה ואין בעוה"ז לא אומר ודברים ולא דמות ודמיון של שכר העוה"ב ע"כ לא תפסה התורה רק שתי מלות והארכת ימים שבעוה"ז אין דבר יקר וחביב מאריכות ימים והנמשל אין לפרשו ואין לפרטו ונסמך בזה על אמונתו וחסדו ויכלתו של הקב"ה ונאמן הוא בעל מלאכתנו שישלם לנו שכר פעולתנו עיין חולין דף קמ"ב:
שלח תשלח את האם. והנה בכל המקומות שציינתי הם מאמרים חלוקים עיקר בעל הדרשה הוא רבי אבא בר כהנא והמשל תני רבי חייא וחותם ראב"כ הנ"ל ומ"ש שתי מצות תני רשב"י ואח"כ עוד הפעם אראב"כ וכן הוא בתנחומא ובירושלמי שם ששני המאמרים ראב"כ אמרם ע"כ שטעמם אחד כמו שפרשתי אף כי לפי מ"ש כאן שכלל הכל במאמר אחד בהכרח שפונה הכל לכוונה אחת. ומ"ש כאן חוץ משתי מצות שהרי בסוף סדר זה אצל משקולות ג"כ כתוב למען יאריכון ימיך על האדמה וכן במזוזה בסוף עקב למען ירבו ימיכם על האדמה ואולי הכוונה שחושב היותר חמורה מהכל והיותר קלה מהכל אך השאר לו חמורה ולא קלה: