ר"א ושמר. פי' ד"א ודרשה אחרת בפסוק זה אף שאינו על אותן התיבות עצמן והדרשה דומה לדרשה הקודמת שהעיקר לעתיד:
שברכם בלעם. שכתוב מיד אחריו ברוך תהיה מכל העמים שתחיה מברכות של העמים ומ"ש ושמר מלשון ואביו שמר את הדבר מצפה שיתקיימו באיזה זמן:
אוכל משלו. משל בעה"ב:
מתוך שכרי. של מלאכתי שיש לי אצל בעה"ב שלכך נותן לי לאכול מחשבון השכירות ולכך לא ישאר אצל בעה"ב מאומה ואצא ממנו ריקם:
חבית של מים. מלאכה שאתה עושה וטורח וסובל בצרכי ביתי בשבילי לבד אך מלאכת האומנת שאתה עושה ישאר לך בשלמות ובנמשל שמה שישראל אוכלים בגלות הוא רק בעבור היסורים שסובלים מהעובדי כוכבים וזה ברוך תהיה מכל העמים אך שכר מצוה בהאי עלמא ליכא:
יראתי על פניכם. שבעבור היראה שבלב כובש פנים מפני הבושה ממנו שאם אין יראה בלב למה ייבוש וע"כ נקרא בושת פנים שניכר בפניו:
ונתן לך רחמים. והטיבך והרבך מאבותיך שהכל מאבותיך שגם הרחמים ירושה מאבותיך:
את הברית ואת החסד. אשר נשבע לאבותיך. ומאברהם התחילו החסדים והצדקות להתנהג בעולם ושם במ"ר מביא עוד פסוק אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט הרי שירש מדת הצדקה מאברהם ומדת הרחמים הוא בלב שיהיה הלב רך ומדת הצדקה הוא במעשה ועיין לקמן סי' י"ז: