בכל נפש ונפש שברא בך. פי' בכל כחות הנפש שמתגלים במוח חכמה שכל בינה מחשבה מדמה זוכר וכדומה והמתגלים בלב אהבה רצון תאוה קנאה חסד נדיבות וכילות ואכזריות וכעס שמתגלה בכבד ועצה שבכליות וכח המעכל והמבשל והמושך והבורר והדוחה וכדומה הכוחות שחושבים בספרי הנפש בכולם הוא מחויב לעבוד ה' ולאהוב אותו זהו בכל נפשך:
כל הנשמה. וכי הנשמה שהיא רוחנית ושכלית מהללת והלא בפה של הגוף מהללים ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל ודו"ק על כל נשימה תהלל הפה וכמ"ש כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וכמ"ש חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו:
חמשה שמות. ע' ב"ר פ' י"ד סי' ט' באריכות:
רבנן אמר בוא וראה. ברכות דף י' מדרש תהלים ק"ג וילקוט שם ויק"ר סוף פ' ד' ע' מש"ש ובמקומות הנ"ל חושב תחלה הנפש ואח"כ הקב"ה וכאן מתחיל בהקב"ה:
תגל נפשי באלהי. והביא כל הענין לכאן אגב מ"ש בכל נפשך וס"ד כי הלבישני בגדי ישע וגו' וככלה תעדה כליה ואגב זה הביא מאמר של ר' ברכי' וה"ג בשי"ר פסוק מה יפו דודיך אחותי כלה איתא ביו"ד מקומות נקראו ישראל כלה שית הכא כו' ומביא את הכתובים כסדרם ופה הסדר מעורב גם חסר פה הכתוב גן געול אחותי כלה וחסר אחד ושם מובא בשלימות וד' מביא מנביאים והד' של נביאים ג' בישעי' ותקשרם ככלה. שם מ"ט י"ח וככלה תעדה כליה שם ס"א י' ומשוש חתן על כלה שם ס"ב ה' ואחד בירמי' קול חתן וקול כלה ופסוק זה הוא בירמי' בד' מקומות א' בסוף ז' ב' שם ט"ז יו"ד ג' שם כ"ה יו"ד וג' אלו לרעה ואחד לטובה שם ל"ג פסוק י' וצ"ע שאין אחד בכל ד' אלו שמדבר בכנסת ישראל אלא שמקללם שיש בית קול כלה ומברכם שיהי' להם קול כלה ואם לאלו כוון הי' לו לחשוב כל הד' פסוקים והם י"ג ואמר לי לבי שכוונת חז"ל לפסוק ירמי' ב' ל"ב התשכח בתולה עדיה כלה קשוריה ועמי שכחוני וגו' שמדמה כ"י לכלה ואחר שיגעתי מצאתי כן בילקוט ישעי' ס"א שהביא ואחת בירמי' התשכח בתולה עדי' כלה קישורי' ונשאתי ידי וברכתי ברוך שהנחני בדרך אמת:
וכנגד זה וכו' בעשרה לבושין. ע"פ מדת מנגד יו"ד לבושים בדמיון שמלבישים לחתן כנגד יו"ד פעמים כלה לפרש פסוק שהקדים שוש אשיש וס"ד כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה ומאחר שמדמה כנ"י לכלה איך אמר כחתן יכהן פאר אלא ע"פ מדה כ' אא"ע לכ"י ת"ע להקב"ה שכ"י מלבישין להקב"ה שנמשל לחתן ואחר כתבי זאת מצאתי בפסיקתא פ' ל"ז סי' ב' אחר שמנה הלבושים מביא שנאמר כחתן יכהן פאר כמו שכתבתי ושם איתא ז' לבושים ע"ש ועל היו"ד לבושים הביא עשרה פעמים שכתוב בתנ"ך לשון לבישה אצל הקב"ה וזה ע"פ מדה י':
יוד לבושים. וצ"ע שלא חשב פסוק זה הדור בלבושו ישעיה ס"ג א' גם צ"ע איך חושב פסוק שאמר איוב על עצמו צדק לבשתי וילבישני על הקב"ה (ובזה י"ל שמאחר שאין שייך שיאמר אדם צדק לבשתי אא"ע לאדם ת"ע על הקב"ה שכתוב בו וילבש צדקה עליו נאמר צדק לבשתי וילבישני). אך בילקוט ישעי' ס"א אינו חושב פסוק של איוב וחושב בענין זה א' כשברא את העולם הוד והדר לבשת (שפסוק כתוב בתהילים ק״ד:א׳ אצל ספור הבריאה) ב' שלבש כשהביא המבול ה' מלך גיאות לבש כמ"ש בסוף המזמור מקולות מים רבים אדירים היינו המבול. ג' שלבש במתן תורה שנאמר לבש ה' עוז התאזר (ואין עוז אלא תורה כמ"ש ה' עוז לעמו יתן). ד' שלבש במפלת בבל לבושיה כתלג חיור שכתוב בדניאל שעל ידו היתה מפלת בבל כמ"ש ב"ר פ' צ"ט ריש סי' ב'. ה' ו' שלבש במדי שנאמר וילבש בגדי נקם תלבושת. ז' ממוקדון וילבש צדקה כשריון. ח' חסר. ט' מדוע אדום ללבושיך. יו"ד זה הדור בלבושו. וצ"ע להשלים הח' שחסר אולי חושב וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה ויעט הוא ג"כ לבישה וכן מצאתי במדרש תהלים צ"ג שחושב ז' לבושים ואחד מהם ויעט כמעיל קנאה:
בעלה ובנה וחתנה. כאן לא פירש המשל והנמשל ומ"ש כדכתיב בפסיקתא עד שוש אשיש בפסיקתא שלפנינו ליתא אבל הוא בשי"ר פסוק נגילה ונשמחה בך וז"ל למטרונה שהלך המלך בעלה ובניה וחתניה למדינת הים ובאו ואמרו לה באו בניך אמרה מה אכפת לי תשמחנה כלותי באו חתניך וכו' תשמחנה בנותי אמרו לה בא המלך בעליך אמרה הא חדוותא שלמה חדו על חדו כך לעתיד לבא באין הנביאים ואומרים לירושלים בני מרחוק יבואו והיא אומרת להם מה אכפת לי ובנותיך על צד תאמנה והיא אומרת מה אכפת לי כיון שאמרו לה הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע אמרה הא חדוותא שלמה וכו' באותה שעה אומרת שוש אשיש בה' עכ"ל וכן הוא בילקוט ישעי' ס"א: