מה כתיב למעלה. ע' ויק"ר פ' כ"ט סי' ה' והכוונה שקודם פרשת אז יבדיל כתוב ולמען תאריך ימים על האדמה ואח"כ אז יבדיל וכמ"ש בסוף הסימן טעם סמיכתם ואגב הביא גם פסוקים שקודם לזה לחברם לענין הפרשה בטוב טעם שהתחיל בצר לך וגו' ושבת ולא שב לענינו כלל ודורש והשבות אל לבבך היסורים של בצר לך שאינם כפי מעשיך על כן ושבת ותכיר כי לעולם אל רחום אני ודו"ק מאד כי זהו באמת כוונת המדרש בפשט הכתוב:
מעשים שעשית והיסורים שהבאתי. מעשים שעשית היינו מ"ש כי תוליד והשחתם ועשיתם וגו' ומ"ש ויסורים שהבאתי היינו מפסוק בצר לך עד פסוק וידעת היום והשבות אל לבבך:
ד"א כי ה' הוא האלהים. פי' ד"א ודרשה על תיבות אחירות בפסוק זה שלא דרש תחלה:
יתרו נתן ממש. ע' מכילתא יתרו סוף פ' א' פסוק זה הדרשה בלשון אחר והובא בילקוט מלכים ב' ה':
ולא קם נביא עוד. ע"פ מדת ממעל על הלשון ומדת מנגד על המעשה וע' לקמן פ' י"א סי' ח':
והכל מתים שלא כעונתם. הנהרג מת שלא בעונתו והרוצח יהרגהו גואל הדם של הנרצח וימות שלא בעונתו ואח"כ ידונו ב"ד את גואל הדם או גואל הדם של הרוצח על שהרג את הרוצח שלא כדין ואין לדבר סוף וזהו שאמר והכל מתין שלא בעונתם פי' על נפש אחת ימותו כמה נפשות וע"י ערי מקלט לא ימות אלא זה שכבר נרצח בשוגג.